תמיד יש לאן לרדת

בוקר טוב לכולם!

האחד בספטמבר סוף סוף הגיע ופינה את אינספור הילדים מהמרחב הציבורי. בשבוע האחרון, בו לא היה גן, אשתי ואני בילינו עם הבת שלנו ברחבי הארץ. נסענו ברכבת הקלה, הזענו בתל אביב וביקרנו את המשפחה בצפון. בכל מקום, אבל בכל מקום (חוץ מהביקור המשפחתי) היו בערך טריליון ילדים למטר רבוע. מכיוון שמדובר בשבוע האחרון של החופשה, ליד הילדים הסתובבו זומבים שמלמלו דברים כמו “לא. אני לא מרשה. לא. לא. לא. די. די. שקט. די. מתי ספטמבר??????”. בחלק מהמקרים אף נרשמו התפרצויות זעם רציניות (אתמול היה ילד שחטף צעקות רציניות בתערוכת הבלונים). מלצרים כמעט בכו כשראו אותנו נכנסים למסעדה ויצאנו מכל אחת מהן עם מאתיים התנצלויות וטיפ שמן. לפחות הבת שלי אוהבת לנגב דברים עם מגבונים, אז הצד שלה של השולחן היה נקי.

גם בקבוצת הוואטסאפ של הגן העניינים התחממו השבוע. אחת האמהות, שהילד שלה חולה באימפטיגו (זיהום די מגעיל ומדבק בעור) באופן קבוע, התלוננה בפומבי על כך שבגלל הגן הילד שלה כל הזמן חולה ונדבק. הורים אחרים ניסו להגיד לה שיש עוד מקורות זיהום בעולם, כמו כל מקום בערך, אבל היא בשלה. האשימה את כל העולם ואחותו בהפקרת ילדים ובכך שהילד שלה נדבק בגלל אחרים בגן שמגיעים חולים. בסופו של דבר הדיון הגיע לשפה די מכוערת וסילוק שלה מהקבוצה (ואולי אפילו מהגן). החלק המשעשע היה צילום המסך שלה מהנחיות משרד הבריאות בנוגע לאימפטיגו שכתוב בו במפורש שאפשר לחזור לגן אחרי 24 שעות מתחילת האנטיביוטיקה, והיא מתעקשת להשאיר את הילד בבית כמה ימים וטוענת שככה צריך. התאפקי ממש לא לכתוב לה שאולי הילד שלה הוא זה שמביא את האימפטיגו לגן, כי ילדים אחרים לא נדבקים כ”כ הרבה. עם זאת, אחרי תקרית האנטנה בקבוצת הוואטסאפ של הבניין הבנתי שאין טעם להתווכח עם הורים היסטריים.

מלבד ילדתי הפרטית שחזרה היום בשמחה לגן, מיליוני ילדים חזרו לבייביסיטר של קיש. אחרי גלנט אמרנו שאין לאן לרדת, אבל מסתבר שתמיד יש. אני לרוב חושב שתלונות על חופשות של שרים הן די מטופשות, אבל יש מקרים חריגים. שר חינוך שיוצא לחופשה שבועיים לפני האירוע הגדול ביותר של המשרד עליו הוא אחראי כשיש ברקע איום קונקרטי לשביתה (בניגוד לאיום הסטנדרטי שקיים תמיד) הוא שר שפשוט לא איכפת לו. גם ככה ראינו שלא איכפת לו כשהוא דואג לרפד את החינוך הדתי-מפלגתי בכסף בעוד בחינוך הממלכתי מחפשים דרך לשכפל מורים, אבל זה זלזול בוטה במיוחד. אחרי אוסף של כישלונות, משי פירון ההזוי, דרך רפי פרץ הזמני והמנותק, גלנט שנתן לעצמו 90 ושאשא-ביטון עם הרפורמה שבילבלה את כל המורים, היה נראה שאי אפשר לרדת יותר נמוך. מסתבר שאפשר. הליברלים בליכוד והליכודניקים החדשים צריכים לתת לעצמם ציון אפס על האפס שהם הכניסו לכנסת והיום מכהן כשר החינוך. הוא גורם ל-90 של גלנט להיראות כמו הצטיינות יתרה.

בהצלחה לכל התלמידים שמתחילים (או ממשיכים) היום. זכרו שאת הדברים החשובים באמת תצטרכו ללמוד בבית, מההורים או לבד. השקיעו בחינוך של עצמכם, האינטרנט מלא בידע נהדר שאפשר ללמוד ממנו לעתיד. הכי חשוב – רחמו קצת על המורים שלכם. ציון פסיכומטרי נמוך לא אומר שמגיע להם להתמודד עם השטויות שלכם.

יום טוב.
שלכם,
nadavs