שרת החוצפה

צהריים טובים לכולם!

שלושת השבועות המעיקים ביותר בלוח השנה העברי סוף סוף נגמרו. השנה, כדי להגביר את התסכול, גם היתה מכת וירוסים וחיידקים שהכתה בכל בני הבית והשביתה אותנו למשך יותר משבועיים. המצב היה כ”כ חמור עד שאפילו אני נאלצתי לקחת אנטיביוטיקה, וגם בליל הסדר, בדומה לראש השנה, לא הגענו לארוחה בהרכב מלא. גם נראה שהכישרון לחלות בחגים הוא עניין תורשתי, אבל אני מקווה שלא יהפוך למסורת של פעמיים בשנה. תדירות נמוכה יותר בהחלט תעזור.

שיאם של השבועות המעיקים מגיע כמובן ביום הזיכרון, שהשנה היה מטריד במיוחד. המקום השלישי ברשימת המקרים המטרידים שייך לאבו לאפה, נרקומן תשומת הלב שהגיע לבאר שבע כדי שיכתבו עליו בתקשורת. המקום השני שייך למחיאות הכפיים בנאום של ביבי (ואמירת התודה המביכה שלו לאחר מכן), משהו שידוע לכל ילד בכיתה א’ שלא עושים בטקסי יום הזיכרון. את המקום הראשון לוקחת בהליכה שרת התעמולה וההדפסה דיסטל שמנסה להפוך את השתן של שותפיה הטבעיים לגשם.

דיסטל אכן נראתה מתחשבת יותר מאבו לאפה ולא הגיעה לבית הקברות אליו היתה משובצת בהתחלה, אבל החליטה ללכת לבני ברק ולבזות את הנופלים בכל הארץ. בנאום שלה היא התחנפה לחרדים בצורה מבישה ואפילו ציינה את לומדי התורה, ניסיון האצבע בעין הכואב ביותר כשמדברים על יחסי הציבור החילוני עם הצבא. כל זה בבית קברות צבאי ביום הזיכרון. השקט היחסי שבו עבר הביזיון הזה הושג רק בזכות ההתמכרות של התקשורת לאבו לאפה ומחזור החדשות הפסיכי כאן. בזמנים רגועים יותר, כמו לפני פחות משנתיים (זוכרים שדיברו על הילד הראשון של מיכאלי במשך שבוע ועכשיו במשך עשר דקות?), הביזיון של דיסטל היה נושא של כמה ימים בחדשות. עכשיו זה כנראה הוזכר במבזק כלשהו בין ערימות הרעש והזבל שמציפות אותנו.

היום בערב יוצא לדרך ניסיון ההלבנה של ההפיכה של רוטמן ולוין. אחרי הכישלון הציבורי בהעברת חוקי ההפיכה, המסקנה אליה הגיעו האינטלאקטואלים הגדולים היא “כישלון בהסברה” (או בהדפסה). כישלון כ”כ גדול שהגיע עד למודיס בארה”ב. כדי לתת להפיכה הזאת אווירה של תמיכה ציבורית, בליכוד ובציונות הדתית החליטו לממן את “הפגנת המיליון”. החרדים, שהם הקבוצה היחידה בקבוצת תומכי ההפיכה שיכולים להוציא מהבית מספרים כ”כ גדולים של אנשים, מסרבים לשתף פעולה, אז כנראה לא יגיעו מיליון אנשים. גם די מופרך לחשוב שאחד מכל חמישה אנשים מתוך הקבוצה שכביכול תומכת בהפיכה יבוא להפגנה כלשהי. ההימור הנדיב שלי הוא 60 אלף אנשים, וזה ניחוש שנתתי לפני שפורסמה רשימת הדוברים המפוארת. מצד שני, כפי שלמדנו לא מזמן, תמיד יש פוטושופ.

יום טוב.
שלכם,
nadavs