מותו של הסטטוס קוו

בוקר טוב לכולם!

היום מציינים את יום השואה, יום בו נהוג לשקר לילדים בבתי הספר על חשיבותו של צה”ל ועל כך שאם צה”ל היה קיים בשנות הארבעים, השמדת היהודים לא היתה מתרחשת. כל ניתוח צבאי סביר מראה שמדובר בקשקוש, אבל מטרת מערכת החינוך הממלכתית היא הכנה לצה”ל (ובייביסיטר). השנה, לרגל יום השואה, החליטו לדון בחוק שיחסל את גיוס החובה לצה”ל באופן מוחלט לטובת האוכלוסיה שמנצלת את השואה לצרכיה בכל פעם שמעבירים עליה ביקורת.

הורדת גיל הפטור לחרדים היתה אולי יכולה לעבור לפני שנה, אבל עכשיו, כשהעצבים של כולם רופפים, זה לא יכול לעבור בשקט, וצריך להתלוות לזה תג מחיר כבד מאוד. אם החרדים מקבלים את הגביע הקדוש של “אורח החיים” שלהם, מי שמפרנס אותם צריך לקבל תמורה לחוצפה. שבירה של הסטטוס קוו באופן מוחלט לכיוון החילונים (תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים), ביטול כל הסובסידיות וההנחות המיוחדות (מימון ישיבות אחרי גיל 18, הנחות בארנונה, הנחות למעונות יום למי שלא עובד) וביטול מוחלט של כל דרישה מחוצפת לשינוי המרחב הציבורי באקדמיה או בכל מקום אחר. מי שמקבל את חירותו לא יכול לבוא בדרישות לאחרים או לגלגל עיניים ולהגיד “אם אתם רוצים שנשתלב, תשתנו”. התשובה צריכה להיות “אם אתם רוצים לאכול, תתמודדו”.

במקביל, אצל מתנגדי התוכנית להורדת גיל הפטור, עולה שוב הרעיון האידיוטי של שירות לאומי. מדובר בבזבוז משאבים אדיר במקרה הטוב ואסון המחכה להתרחש במקרה הפחות טוב. אין שום סיבה להקים מערך עבדים גדול בשביל לצבוע קירות או להרוס את המשטרה וכיבוי האש. מי שלא מתגייס מוזמן להתמודד עם המציאות כמו כל אחד אחר. מי שמתגייס צריך לקבל משהו כדי לפצות אותו על הזמן האבוד. פיצוי נדיב מאוד, נדיב ברמה של משכורת חודשית של חמש ספרות מהיום הראשון בטירונות. הרמטכ”ל יכול לדבר על “הוקרה” כמה שהוא רוצה. זו ההוקרה הכי טובה שאפשר.

בשבוע הבא היה אמור להתקיים המבחן הסופי על התזה, אבל בגלל אילוצי לו”ז הוא יזוז למועד לא ידוע. כולי תקווה שהמועד הזה יהיה חמישי הבא, אחרת כבר נגיע לחודש מאי ואני ממש לא רוצה למרוח את זה יותר מדי. הגיע הזמן לסיים את הכל (ולגרוס את המבחנים שיושבים אצלי במשרד).

יום טוב.
שלכם,
nadavs