על חשבונם של אחרים

בוקר טוב לכולם!

אחרי שסיימנו להתפעל מפירוק משרד החינוך הגיעה הבוננזה האמיתית במו”מ הקואליציוני – הדרישות של יהדות התורה. למען האמת, אין שם הפתעות גדולות מדי. חברי יהדות התורה רוצים לנצל את מדינת הרווחה הישראלית עד סופה כך שתממן להם כל הוצאה אפשרית. דאגו לחינוך כך שבתי ספר חרדים יקבלו תקציב כמו בתי הספר הרגילים, דאגו בעבר לבריאות עם תוכנית טיפולי השיניים והמשקפיים לכל ילד וממשיכים במלוא המרץ עם דיור (שבו עוד יש להם קצת חיכוך עם השוק החופשי). בכל מקום שבו יש הוצאה, החרדים ביהדות התורה (בעידודה מהצד של ש”ס ותחת סמרטוטיות סופנית של הליכוד) דורשים שמשלמי המיסים יממנו את ההוצאה הזאת (וכמובן לא ישלמו את המיסים, בניגוד למיתוס החרדים שמשלמים המון מע”מ).

בליכוד קצת נבהלו מהדרישות ואפילו הדליפו את חלקן, כולל כמה שנראו הזויות כמו הפסקת ייצור החשמל בשבת. בפועל, מדובר בעוד ניסיון לחיות על חשבון אחרים. בגלל אמונה, חלק מהחרדים מתנתקים מרשת החשמל הארצית ומתחברים לרשתות פרטיות ויקרות מאוד. מכיוון שבעיניהם לא הוגן שהם יצטרכו לשאת בעול האמונה שלהם (אלא מישהו אחר), הם רוצים למצוא דרך שמישהו (כלומר אנשים עובדים בשוק הפרטי) ישלם על זה. זו כל מהות הדרישה, אין פה באמת ניסיון לכפיה דתית חסרת היגיון (מי שינתק לחילונים את החשמל בשבת יגלה שהבית שלו הפך להיות נר).

הצרה היא שמאחורי ההתנערות של ביבי מקשקושי החשמל בשבת והחופים הנפרדים עומדת הצעה שערורייתית לא פחות, ממנה לא היתה שום התנערות. מכיוון שאי אפשר להשאיר את כולם בישיבות וצריך לעשות הצגה כאילו החרדים עובדים, ביהדות התורה מבקשים לבטל את נבחרת הדירקטורים, לתת עוד העדפה לחרדים בשירות הציבורי ולשנות את הדרישות כך שגם תעודות שקר-כלשהו שמתאימות להם יוכרו כתואר אקדמי. כך דואגים שאנשים שאין אף אחד בשוק הפרטי שמוכן לשלם על כישוריהם יוכלו בכל זאת למצוא “עבודה” ולהתפרנס. זו עוד דרך לחיות על חשבון משלמי המיסים, והפעם תוך הרס השירות הציבורי עם אנשים בעלי השכלה לא מתאימה.

ולבסוף, גם את הצבא מנסים להרוס. המעבר בנושא הגיוס מגלגולי עיניים והתפלפלויות לניסיון השתנה מהמקפצה (“חצי ילמד תורה וחצי ישרת”, “אנחנו נשרת כשהחילונים ילמדו גמרא” וחוק יסוד: לימוד תורה) יגרום בסופו של דבר לפירוק הצבא. אם יאושר פטור גורף לתלמידי ישיבות, הנושא לא יעבור בשתיקה וצפויות אחת משתי אפשרויות: תנועת מטוטלת חזקה לצד השני שתעביר חוק גיוס דרקוני במיוחד שיאכלס את כל בתי הכלא הצבאיים בחרדים (לפחות בהתחלה, אני צופה שבמצב כזה הם יתקפלו במהרה) או סרבנות המונית מצד הפראיירים שכן יצטרכו להקריב כמה שנים מחייהם בצה”ל.

בשבועות שעברו מאז הבחירות, יהדות התורה הרוויחה ביושר את מקומה לצד חד”ש, תע”ל ובל”ד כמפלגה שאסור להכניס לקואליציה. היא מנסה למוטט את כלכלת ישראל, מה שיגרום בסופו של דבר למיטוט הצבא ולחורבן פיזי, מטרה זהה לזו של בל”ד (בדרך שונה, אבל עם אותם גלגולי עיניים). אם משלמי המיסים הלא-חרדים יעברו על הביזיון הזה בשתיקה, הם ירוויחו ביושר כל שקל שיורד להם מהתלוש.

אירוע נוסף מהשבוע שעבר הוא מכתב ההייטקיסטים. זה אירוע די מעניין שפוגע ישירות בבטן הרכה של ביבי. למרות שהוא קצת התנתק מהמציאות, מדי פעם מבליחה בו ההבנה שבלי ההייטק יש סיכוי שבתקופתו יחזרו לגדל פה רק תפוזים. האיום המרומז במכתב מובן לו היטב ומעניין לראות אם הוא ימרח או ימתן מאוד את הרפורמה המשפטית (לפי הנאום של יריב לוין זה הכיוון, נראה שהוא מתכנן להישאר יו”ר הכנסת). אם חשובה לו המורשת, אולי הוא ינסה להמעיט בנזק שהשותפים הטבעיים שלו מנסים לייצר.

בינתיים בטכניון ממשיך להיות מעניין. אני לא מדבר על התזה שלי או הסטודנטים שממשיכים לשקר ולספר סיפורים, אלא על ליצני “בוחרים במשפחה” שהקימו תא סטודנטים בטכניון כדי “להתנגד לאג’נדת הלהט”ב”. בהחלט מדובר באג’נדה סוחפת שגורמת ל… אממ… אין לי מושג. מה האג’נדה שלהם בכלל? הכרתי כמה להט”בים בחיי, אף אחד מהם לא ניסה לדחוף לי אג’נדה כלשהי. לשמחתי הרבה אני כבר לא בפייסבוק, כי יש סיכוי שהוויכוחים בקבוצת הסטודנטים על הנושא הזה היו הורסים לי ימים שלמים. גיליתי על הנושא רק ממכתב של נשיא הטכניון שממשיך ליפול לבורות האידיוטיים האלה תחת מלמולי “חופש הביטוי”. במקום לגדל ביצים ולבחור באופציה שלא תפוצץ לו מוקשי יח”צ (להגיד “המפגש נוגד את רוח הטכניון ולכן לא יכול להתקיים בקמפוס” או “אין מפגשים פוליטיים בקמפוס בכלל”), הוא ממשיך להתפתל ולתרץ. המקרים האלה ימשיכו להציק לו כל עוד הוא יאפשר לכולם לדבר מפחד הרעש על “סתימת פיות”. אם הוא חושש שעשרה סטודנטים יציקו לו על איסור כנסי שנאה, הוא צריך לחשוש יותר מפרסום רע בעיתונים שיגיע למיליונים.

בנוסף לכנס השנאה המדובר, התקיים בשבוע שעבר גם יריד תעסוקה בטכניון. בגלל חשש מגשם הוא פוצל לשלושה בניינים ומלא קומות. הצעתי לשותף ההודי מהמשרד להצטרף (הוא ממש רצה לראות את דוכן הגיוס של המוסד) ויצאנו לדרך. כמיטב המסורת, רוב העסקים חיפשו סטודנטים למדעי המחשב או הנדסת חשמל, ואלה שחיפשו סטודנטים להנדסת חומרים התעסקו בסיליקון. באופן מרענן, במוסד שלחו ממש נציגים בשר ודם (שנראו כמו אנשים מהמוסד) ולא רק תיבה להגשת קורות חיים. בסופו של דבר, דיברתי עם שתי חברות למסחר אלגוריתמי שמחפשות בכלל פיזיקאים. ניסיתי לדבר גם עם נציגים של אינטל, אבל היה קשה למצוא את הנציג היחיד ששלחו שמכיר את תחום החומרים והפיזיקה, וכשמצאתי אותו התברר שכתוב לו על התג FAB (מפעל הייצור). אני לא ממש מעוניין לדבר עם סיליקון בעבודה, אז עזבתי את המקום מבלי לנסות. יש מספיק אפשרויות אחרות.

ולסיום, אחרי כל החדשות הרעות יש קצת טוב. שלשום, אחרי הגן, נסעתי עם משפחתי המצומצמת והקטנה לשגרירות גרמניה להוצאת תעודת ביטוח. אחרי אישורי שם, חיפוש צלמים ושאר ניג’וסים ביורוקרטיים שהגמנים מתמחים בהם, הצלחנו להגיע ליום המיוחל עם כל מה שדרוש. כשהגענו, התברר שיום שישי הוא היום של כל ההורים עם הילדים הקטנים וכך הבת שלי זכתה להכיר עוד כמה ילדים בגיל פחות או יותר דומה לשלה בפינת המשחקים. החלק הקשה באמת היה להוציא אותה משם אחרי שסידרה מחדש את כל האיזור, אבל בסוף, אחרי שאישרו הכל, הצלחנו למשוך אותה (פיזית) אלינו. הדרכון יגיע עוד כמה שבועות וישמר יחד עם שאר הדרכונים כתעודת ביטוח נגד גולדקנופף, גפני, דרעי, סמוטריץ’ ובן גביר. המצב באירופה אמנם לא מזהיר, אבל החבורה הנ”ל רוצה שפה יהיה הרבה יותר גרוע.

יום טוב.
שלכם,
nadavs