פטריוטים על חלשים

בוקר טוב לכולם!

תוצאות הבחירות האחרונות היממו את כולם, מימין ומשמאל. המפסידים עדיין מאשימים אחד את השני (כולם שם אשמים) והמנצחים עדיין בהלם ושיכורי כוח כ”כ שהם מטפסים על עצים לא ריאליים במשא ומתן. אצל מצביעי גוש רל”ב התפתח מרמור גדול מהרגיל שהעצים את דיבורי “חייבים לרדת מהארץ”. אצל מצביעי הימין, אחרי שנים שהם קוראים לכל שונאי ביבי לרדת מהארץ, התגובה היא “אל תפחדו, קצת קשה אז הולכים? פחדנים”. ומנגד, בגוש רק-לא-ביבי, התגברו דיבורי “ירידה היא מעשה לא פטריוטי. צריך להישאר ולהילחם” (הגדילה לעשות עמליה דואק שכינתה את ההגירה כמעשה לא דמוקרטי). התשובה לכל אלה צריכה להיות שתי המילים הבאות: תקפצו לי.

אף אחד, אבל באמת אף אחד, לא עוזב מדינה ללא מלחמה בגלל זהות המנהיג. בישראל, בניגוד לסוריה, אזרחים לא נטבחים על ידי המשטר ולכן נשארת סיבה אחת להגירה: כסף. אנשים עוזבים את ישראל מאותה סיבה שהם עוזבים את מצרים, טורקיה והודו למקומות ירוקים יותר בצפון כדור הארץ: כי החיים שם יותר קלים מבחינה חומרית. המהדרין גם מתבלים בסיפורים על תרבות ומזג האוויר, אבל לא נראה שזה מפריע לתושבי פלורידה שמתעקשים לבנות את הבית מחדש פעם בשלוש שנים.

החיים בישראל לא קלים מבחינה כלכלית. יש שכבה דקה של עובדי הייטק שמכניסים יפה מאוד (הרבה פעמים בתמורה לנשמתם ולרוב מוחלט של שעות הערות שלהם), שכבה דקה עוד יותר של עובדי מדינה שהסתדרו ממש טוב (שופטים, גנרלים, ראשי ועדים ודומיהם) ומתחת לזה הרבה אנשים שמוסרים חלק גדול מזמנם עבור סכום לא גבוה ופרודקטיביות עוד פחות גבוהה. כשהם רוצים לקנות משהו עם הכסף שהשיגו בעמל רב, הם נתקלים במחירים גבוהים בכל מקום. זה עוד בלי לדבר על האפשרות הלא קיימת לקנות דירה בלי לקיחת עול כלכלי לעשורים קדימה (ואז התנהלות מול עובדי ענף הנדל”ן, שעד עכשיו התגלו כלא מבריקים, בלשון המעטה, או נוכלים).

לכל הכיף הגדול הזה נכנסת עכשיו ממשלה שבכיריה העתידיים רוצים לקחת עוד הרבה כסף מאותו ציבור שיוצא לעבוד ומקריב את זמנו ולהעביר לאנשים שבוחרים בחיי עוני שעובר מדור לדור. מעבר לזה, השינויים המתוכננים במרחב הציבורי יטו עוד יותר את הכף נגד ישראל. הגירה היא פעולה קשה שדורשת פרס גדול כדי לבצע אותה. הגדלת ההפרש הכלכלי והרגשי (שמתורגם בסוף לכסף) בין ישראל למקומות אחרים יעביר עוד אנשים את הסף לכרטיס בכיוון אחד.

מי שמרגיש שישראל כבר לא מתאימה לו יכול וצריך ללכת. חבל לבזבז את החיים במאבק אינסופי כשאפשר להעביר את כמה עשרות השנים שלנו על כדור הארץ יותר בנוחות. הפטריוטים הכי גדולים הם אנשים שיכולים למצוא עבודה בחו”ל בקלות (כלומר עובדי ההייטק בעלי המשכורות הגבוהות, רופאים ואחיות). כל שאר המטיפים, בין היתר עיתונאים שלא יכולים להעביר את המשרה שלהם מחוץ לגבולות ישראל או פטריוטים דה לה שמאטע שמקבלים את משכורתם מכספי מיסים, יכולים לעשות מה שהצעתי כמה פסקאות למעלה: לקפוץ לי.

יום טוב.
שלכם,
nadavs