חולה אפס

צהריים טובים לכולם!

ביום ראשון, כמדי יום, קמנו לפני הזריחה לקולות של דרישת אוכל מהחדר של הבת שלי. לאחר הרגעת הקולות עברנו לסלון לקצת משחקים ואשתי הלכה להכין את הסלט המפורסם שלה לראש השנה. ככל שהתקדמו השעות שמתי לב שמשהו לא בסדר. הייתי עייף מהרגיל והבטן הציקה לי מאוד למרות שכל מה שאכלתי זה כמה גרמים ממה שאשתי הכינה, כדי לדעת האם זה מבושל מספיק. לקראת הצהריים, רגע לפני שהיינו צריכים לצאת, כבר עלה הרעיון שאני לא אוכל להשתתף. אחרי כמה שיחות הוחלט שאשאר בבית ואשתי תיסע עם הבת שלי לחגוג את ראש השנה.

בזמן שהן נהנו, שיחקו ואכלו (התינוקת אכלה גפילטע פיש והוכרזה רשמית כאחת משלנו), אני שכבתי על הספה בבית וחיכיתי למותי. הכאבים התגברו, בחילות עלו ולא הצלחתי לישון. כשהן חזרו ספרתי את השניות עד לרגע שנגמרה האמבטיה לבת שלי ומשם זחלתי בעצמי למיטה ונרדמתי תוך שלוש שניות בערך. להפתעתי, הצלחתי לישון בערך 12 שעות (לא קרה יותר משנה) והמצב השתפר מאוד. אמנם הבטן עדיין מדברת איתי מדי פעם (גם עכשיו), אבל הצלחתי לאכול ללא תופעות לוואי. שמחים ומלאי ביטחון נסענו לבקר את המשפחה של אשתי ואת האחיינית החדשה שלי.

אתמול, בעוד ביקור משפחתי, התברר שגם אמא שלי זכתה לתענוג של הווירוס הזה. ממש זכינו לראות שרשרת הדבקה בשידור חי. בערב, כשאמא של אשתי התחילה להראות סימנים, כבר הבנו את כל האזהרות בתקופת הקורונה. התחלנו לערוך תחקיר אפידמיולוגי, וכרגע יש כעשרה חשודים כחולה אפס, כולם פחות או יותר בני שנה. מאז האחד בספטמבר אשתי ואני חולים כל הזמן. גני ילדים זו באמת מדגרה רצינית. עם זאת, יש סיכוי לא רע שעד שהיא תעלה לכיתה א’ אשתי ואני כבר נהיה מחוסנים לחלוטין. מקווה מאוד בשביל הגננות שבשנתיים הראשונות נותנים להן מאה ימי מחלה בשנה.

בגן של הילדים הגדולים יותר, בטכניון, מתחילים להתכונן למבחנים. מסתבר שנותרו רק עוד שלושה ימי עבודה (חוץ מהיום) לשליחת המבחנים לשכפול ובאחד מהם היתה תקלה. למרבה המזל, מדובר בקורס עם אינסוף מתרגלים, כך שתמיד יש מישהו שיוכל לשלוח את המבחנים לשכפול לפני שהטכניון נסגר. החזרה לעבודה שם (ותחילת שידורי התעמולה. גם אילן משיחא יהיה!) תהיה יום לפני המבחן הראשון, אז כדאי להיות מוכנים כבר עכשיו.

בשבוע שעבר דיברתי עם המנחה שלי על הסמסטר האחרון. מכיוון שסיימתי את כל חובות הקורסים, הסדנאות והנקודות, נשארו רק שלוש משימות גדולות לסיום התואר: פרויקט אחרון, סמינר ותזה. בשביל הפרויקט האחרון אבחר משהו נחמד עם הרבה תכנות, כדי להתאמן עוד קצת לחיים האמיתיים. בשביל הסמינר אצטרך לעבור על השקפים שהכנתי לפגישות קבוצה ולכנסים ובשביל התזה אצטרך לשבת הרבה מאוד ופשוט לכתוב. את כל זה אני צריך לעשות עד סוף פברואר כדי שאוכל להיבחן במרץ ולצאת לשוק באפריל. זה, כמובן, דורש עוד שלב שיתחיל עם שידורי התעמולה: חיפוש עבודה. זו הפעם האחרונה שאתרגל ואעביר את סדנת התכנות (בפעם העשירית, לא פחות). הגיע הזמן למצוא משהו שישלם יותר.

ולסיום, אחרי סאגה ארוכה ומנג’סת מול הגרמנים, התברר שהם עשו טעות (חוץ מההיא של לפני שמונים שנה) שבגללה לא קיבלתי את הבקשה לתשלום. בעקבות חבר שטען שהוא קיבל את האישור תוך שבוע פניתי אליהם וקיבלתי מיד את הבקשה לתשלום. אחרי שהצלחתי, בכוחות רבים, להוציא מהבנק את הודעת הסוויפט (כי אי אפשר לשלם באשראי ולבנק הדיגיטלי החדש, וואן זירו, יש עדיין שירות לקוחות בעייתי קצת), קיבלתי היום סוף סוף את האישור המיוחל להוציא לבת שלי דרכון גרמני עם שם המשפחה באיות שבחרנו. עכשיו רק צריך לצלם אותה, לצלם אותי (ללינקדאין) ולקוות שהיא לא צריכה להגיע לשגרירות בשביל הדרכון.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 לחולה אפס
  • motior
    29/09/2022 ב17:46

    החלמה מהירה ובהצלחה בסיום הלימודים – וגם שנה טובה!

    הגב
    • nadavs • כותב הפוסט •
      03/10/2022 ב13:15

      שנה טובה!
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.