חשבון לא פשוט

בוקר טוב לכולם!

אתמול, כחלק משיטוטי באתרי העיתונות הישראלים (צריך לקרוא משהו כשאין טוויטר), נתקלתי בכתבה הזאת בגלובס. מדובר על עודד קבקוב שקנה דירות בדימונה ועכשיו הוא “משקיע”. יש שם סיפור מרגש על משקיע נועז שחיפש הזדמנויות, אבל מה שצד את עיני הוא החישוב שנעשה שם. הם הסבירו על כך שהוא השקיע מאה אלף שקל, מרוויח 800 שקל נטו משכירות פחות משכנתא, אז על פני שלושים שנה, אם מתעלמים מעליית ערך, הוא ירוויח 588 אלף שקלים, שהם 19.6% בשנה.

החישוב הזה היה קצת מוזר, כי 19.6% בשנה זו תשואה פנומנלית שקשה עד בלתי אפשרי להשיג. ואכן, המחשבון הראה שתשואה שנתית של 19.6% תוביל אותו תוך שלושים שנה ל-21 מיליון שקלים, שווי הנדל”ן המשוער בכל העיר דימונה. ניסיתי במשך דקות ארוכות להבין את החישוב ואז הבנתי: הוא לוקח את הרווח הצפוי לאחר שלושים שנה, מחלק בהוצאה ההתחלתית ומחלק בשלושים. זה חישוב נורא נחמד, אבל מאוד לא שימושי למי שרוצה להגדיל את ההון שלו.

אם החישוב היה מתבצע לפי ריבית דריבית, הוא היה מגלה שמדובר רק ב-6.6% שנתי, כלומר תשואה לא רעה להשקעה, אבל לא היסטרית. אם שיעורי המתמטיקה בישראל היו יותר רציניים, אולי היה גם ניתן לגלות שאותו משקיע מתוחכם היה יכול לשים את כל ההון העצמי המדובר על מדד 500 המניות הגדולות בארה”ב, לשכוח את הסיסמה לחשבון ההשקעות ל-30 שנה ואז להיזכר בסיסמה ולגלות שם משהו כמו 2-3 מיליון שקלים, וכל זה בלי להגיע לדימונה ולהסתכן בהתעסקות עם שוכרים. אמנם עליית ערך (של 4% בשנה, לא טריוויאלי) היתה יכולה להביא אותו גם לסכומים כאלה, אבל הרבה יותר קל למכור מניות בבורסה מאשר דירות בדימונה.

מקום אחר שבו לא צריך חינוך פיננסי או מתמטיקה מסובכת הוא הבחירות הבאות עלינו לרעה, שם יתחיל גיוס מזכירי ועדות הקלפי ממש בעוד כמה דקות. כמיטב המסורת, גם הפעם נדרש צינון של שלוש שנים, כלומר חברי ועדה מהבחירות לכנסת ה-23 עדיין פסולים מהתפקיד. גם הפעם הם צפויים לקשיים בגיוס, אבל זה כבר סטנדרטי. מניח שבתחילת ספטמבר נראה קריאות נרגשות של אורלי עדס לעבוד בבחירות. אולי הפעם יבקשו מהכנסת הקלה בצינון, אבל סביר להניח שיצליחו כרגיל למלא את המכסה יומיים לפני באמצעות כל הנכשלים.

יום טוב.
שלכם,
nadavs