הכל דיבורים

לילה טוב לכולם!

אחרי שעוברים את התואר הראשון, מגיעים לעולם חדש לגמרי באקדמיה: מחקר. עם קצת (או הרבה) הנחיה והמון קריאה עצמית צריך לחשוב על רעיון לניסוי, לבצע אותו ואז לפענח את התוצאות. זה לרוב מאוד מעניין את החוקר (ולפעמים את המנחה) ואולי עוד חמישה אנשים בעולם. כדי שאותם חמישה אנשים ידעו על התוצאות המופלאות של הניסוי, נהוג לפרסם תוצאות בשתי דרכים עיקריות: מאמרים וכנסים.

מאמרים הם החלק המדיד של חוקר באקדמיה. לפי כמות הפרסומים אפשר לדעת מה החוקר עשה ולהשתמש בזה לעבודות אחרות. בדוקטורט חשוב במיוחד לפרסם, אחרת חלק מהאוניברסיטאות לא יאשרו את התואר (וגם אם כן, מי שיראיין דוקטור בלי פרסומים יסתכל בעין די עקומה על העניין). הצרה היא שמעבר לפרסומים, חלק חשוב מהרזומה האקדמי הוא דיבור בכנסים. לפעמים מדובר בכנסים בבוסטון שמדברים בהם רבע שעה. לפעמים, איזה פחד, מדובר בכנסים שהיו אמורים להיות בשוויץ, עברו למתכונת מקוונת כי קורונה וצריך לדבר בהם חצי שעה.

דיבור לאורך זמן הוא לא עניין פשוט עבורי. מתוך 15 הדקות שקיבלתי בבוסטון ניצלתי בערך 12 (והם ישבו שם עם סטופרים כדי לעצור דברנים). בבחינת המועמדות, אם לא היו עוצרים אותי, הייתי מדבר בערך חצי שעה. עכשיו אני צריך למצוא מה להגיד במשך 28 דקות, באנגלית, על עבודה שאני יכול לסכם בערך בחמש דקות. חוץ מלהכניס לשם הרבה תיאוריה והסברים על כלום, אני באמת לא מוצא רעיונות. מבחינתי, ברגע שרואים דוגמה אחת רואים את כולן. כנראה שאצטרך להכניס לשם את כל החומר שמתוכנן להיות במאמר ועוד מאתיים תמונות.

מעבר לכך, הלימודים ממשיכים כרגיל. כלומר המבחנים. מכיוון שהטכניון החליט שיהיו מועדי ג’ לכולם, נגזר עלי לכתוב עוד כמה שאלות לאחד המבחנים המנג’סים. בקורס השני, לשמחתי, המרצה בונה על כך שלא יהיו יותר משני מועדים (בעיקר בגלל ציונים גבוהים ומיעוט משתתפים). אני מאוד מקווה, כי אין לי רעיונות לשאלה למועד ג’ ולא בטוח שכדאי לסטודנטים שאתחיל לחשוב על אחת כזאת.

יום טוב.
שלכם,
nadavs