התרגול של אביה

לילה טוב לכולם!

הלימודים בטכניון ממשיכים במלוא המרץ וסוף סוף הצלחתי לגרום לתרגולים להיות עם וידאו וסאונד בו זמנית. בקורס הגדול הסטודנטים ממשיכים לשאול שאלות מוזרות, אבל לשמחתי הרבה מדובר בקורס די פשוט, אז אני מסתדר עם רוב השאלות. בקורס השני, לעומת זאת, אני מתחיל קצת להתעצבן. התרגול בקורס הזה די מאוחר בערב, כך שאני לא יכול לחזור ברכבת ונאלץ לקחת שלושה אוטובוסים. בנוסף, אני צריך להקדיש כמה שעות טובות מחיי לנסיעות, וכל זה בשביל ארבעה סטודנטים שנשארים לתרגול. זה די מעליב, כי אני יודע בוודאות שאנשים היו נשארים עד סוף התרגול בהרכב מלא בשנים קודמות.

החשד המיידי כאן הוא ההקלטות שפוטרות את הסטודנטים מלהגיע ומאפשרות להם לצפות בתרגולים בנוחות מבלי להגיע לטכניון בחושך. כל זה טוב ויפה, אבל לא ממש בא לי להיגרר לטכניון בשביל לדבר עם מספר כ”כ נמוך של סטודנטים. אם הנוכחות בכיתה תרד עוד יותר, אדון עם המרצה על הפסקת התרגולים הפרונטליים. שיסתדרו עם ההקלטות הלא טובות מהשנה שעברה. אם הנוכחות תישאר, אמצא את הדרך לצ’פר את מי שיישאר עד סוף הקורס.

בינתיים בבית ממשיכים המאמצים להבין את היצור שהגיע לפה לפני חודש (הזמן באמת טס). כבר למדנו לזהות מתי היא רעבה (זה בערך 99% מהבכי) ועדיין עובדים על זיהוי של דברים שמציקים לה (כי היא מסרבת לדבר). השבוע היה משהו שהציק לה במשך כמה שעות. זה שיגע אותה והיא, בתורה, שיגעה קצת אותנו. בסופו של דבר הצלחנו למצוא את הגורם המעצבן, לטפל בו ולהרדים אותה. בתמורה, קיבלנו כמעט לילה שלם של שינה רצופה. היא עדיין לא מקשיבה לי כשאני אומר לה “קומי בשמונה בבוקר” ומתעקשת לקום כשחשוך, אבל מרגישים את ההתקדמות – היא ממש מסתכלת עלי כשאני אומר לה את זה.

ולסיום, לא ברור איך האמירות של דודי אמסלם, על מכלאות לשמאלנים והפיכת המשטר לצפון קוריאני בפועל, לא עוררו יותר רעש מבועת הברנז’ה הקטנה של המתעניינים בפוליטיקה. היו שם אמירות קשות מאוד שלא נאמרו בזמן של עצבים, אלא בזמן שיחה עם תומכים. אולי אמסלם מרגיש שגנבו לו את השלטון, אבל אם אלה התוכניות שלו כשהוא יחזור, צריך לעשות כל דבר כדי שהוא לא יתקרב לכוח שלטוני אף פעם.

יום טוב.
שלכם,
nadavs