דם על הידיים

בוקר טוב לכולם!

אחד היתרונות של השיטה הדמוקרטית המודרנית הוא החלפת שלטון לא אלימה. הצד המפסיד פועל בשיתוף פעולה עם הצד המנצח כדי להעביר את כל סמכויות השלטון בצורה מסודרת וכדי לשמור על סדרי הממשל. בארה”ב, לראשונה מאז נוסדה, היה ניסיון גלוי למנוע את המעבר הזה רק לפני כמה חודשים. בישראל אנחנו חווים את הניסיון הזה עכשיו בעוצמה גבוהה הרבה יותר.

אמנם כבר שכחנו, אבל ביום שני שעבר היו אמורים לפיד ובנט, ככל הנראה, להודיע לנשיא שיש להם ממשלה. באותו יום, ממש במקרה, ירושלים התפוצצה, אחריה עזה התפוצצה והפציצה את ירושלים ומשם התפוצצו עוד כמה ערים בישראל. כל זה ממש במקרה, בלי קשר להקמת ממשלה חדשה ובלי קשר לכך שהאחראים על גופי האכיפה הרלוונטיים למהומות הם מקרה שמיטב הפרוקטולוגים עובדים עליו – איך אדם יכול לנשום כשהראש שלו תקוע עמוק בתחת של מישהו אחר.

בינתיים יותר מעשרה ישראלים קיפחו את חייהם על שמירת שלטונו של נתניהו ובוזבזו מיליארדים על אובדן ימי עבודה, שימוש בטילי כיפת ברזל וגיוס מילואים. למרות השגת היעד המרכזי של המבצע, חיסול ממשלת בנט-לפיד, נראה שהמבצע לא נגמר. בצה”ל מדברים על השגת יעדי המבצע, אבל כשהקשבתי לגנץ מפרט את אותם יעדים לא ממש הבנתי איך נדע שהשגנו אותם. כל זה, כמובן, בגלל שהוא לא פירט את היעדים הרלוונטיים. היעדים הנכונים הם שבירת סער או גנץ כדי שיעזרו לביבי להקים ממשלה אחרי שישרפו את זמן המנדט של לפיד. רק אז ישראל תסכים להפסקת אש, אבל בתנאי שאף אחד לא יעשה טעות פטאלית. ישראל כבר התקרבה לזה עם הפלת הבניין ששימש את AP, בינתיים בלי הוכחות שהרשימו יותר מדי את האמריקאים.

כדי להעביר את הזמן, ערוצי הטלוויזיה עברו לשידורי תעמולה אינסופיים. משום מה, טורחים לראיין מדי יום את דובר צה”ל שפשוט מבלבל את המוח ללא שום תועלת. הקצינים היחידים שתורמים איכשהו באולפן הם קציני פיקוד העורף שמסבירים איך להתגונן ואיך לעזור לילדים במצוקה. כל השאר הם פשוט קשקשנים בלתי נסבלים שמביאים לצרכי רייטינג ומריבות. את ערוצים 12 ו-13 נטשתי בגלל חוסר יכולת להקשיב. אם הטלוויזיה מכוונת על אחד מהם, זה אך ורק על מיוט וכדי להתעדכן באזעקות באיזור בו אני גר. מכיוון שהשכונה חדשה, היא נבנתה הרבה לפני התשתיות, כך שצופרי פיקוד העורף לא קיימים פה. באזעקה הראשונה באיזור ביקרתי את ההורים והתקשרתי לאשתי כדי לשאול אותה אם היא בממ”ד. אחרי זה כבר התקנו את האפליקציה של פיקוד העורף, אבל גם היא מזייפת לפעמים.

בשבת נסענו לסופר כדי לקנות כמה דברים לשבועות. בדרך עצרנו לתדלק וברגע שהחזרתי את המשאבה למקום, נשמעה פתאום אזעקה. רצנו להתחבא מאחורי החנות של התחנה, צמוד לשירותים ועם כל הריח הנלווה. שמענו יפה מאוד את הנפילה ברמת גן ואפילו ראיתי יירוט בפעם הראשונה. בשבת בערב, ברגע שהתחילו האזעקות בגוש דן, רצנו מהר לחלון המטבח כדי לצפות ביירוטים. למרבה הצער, כמה שניות לאחר מכן התחילו לעבוד הצופרים גם אצלנו, אז לקחנו את החתולים (שהיו בריב באותו זמן) לממ”ד וישבנו שם עשר דקות. ברגע שרצינו לצאת הופעלה אזעקה נוספת, אז נשארנו לשמוע את נהמות החתולים עוד עשר דקות. למרבה השמחה, חסכו מאיתנו השכמה לילית.

כדי להוסיף על הכיף שבאזעקות, ערסים חוגגי שבועות וערסים חוגגי עיד אל פיטר התפרעו ברחובות הערים המעורבות וזכו לחוות את ההתפתחות האנושית של תקופת האבן – גילוי האש (זה ממש שורף מכוניות, בתים וחנויות), לימודי בליסטיקה ע”י זריקת אבנים ומשטרה שלוקח לה כמה ימים להגיע משטחי יו”ש ללוד, ככל הנראה בגלל רכיבה על חמורים. אחרי התערבות המשטרה, באורח פלא, המהומות נרגעו. אולי העברת לשכת המפכ”ל ללוד פחות הרשימה אותם מהפעלת כוח ומודיעין של השב”כ.

ולסיום, כדי לא לפגוע ברצף החדשות האינסופי בטעות עם חדשות טובות, הגיעה קריסת הטריבונה ביום ראשון. במקרה הזה היה אפשר לראות את יכולות הפקת הלקחים של הרשויות מאסון מירון וכבר באותו יום הופיעו אינספור מכתבים המטילים את האשמה על כל העולם ואחותו. האחראי שאינו אשם ודאי מיהר לנשום לרווחה שהפעם זה באמת לא קשור אליו ומהפוליטיקאים החרדים, סוחרי הדם הגדולים ביותר בישראל בשנה האחרונה, לא שמענו מילה.

אם בשנה שעברה מתנגדי נתניהו נדהמו מהאמירה הצינית שההפגנות הן “בקושי רבע מנדט”, הם כנראה לא חזו את הציניות הנוראית של הפוליטיקאים החרדים שדאגו להרוג במהלך תקופת הקורונה בקושי עשירית של רבע מנדט ובמירון בקושי אלפית מנדט. כל האמצעים כשרים כדי לשבת על ברזי הכסף ולהמשיך את אורח החיים השקרי שלהם, גם אם מדי פעם צריך להקריב כמה קורבנות. את החילונים שולחים לצבא ולעבודה, את התינוקות של בית רבן והוריהם שולחים למות על קידוש השם במגפות ואירועים המוניים. העיקר שביום הבחירות יגיע היבול המתאים של פתקי ג ושס.

יום טוב.
שלכם,
nadavs