ביטוח אגרסיבי

צהריים טובים לכולם!

בזמן הקרוב אמור לפקוע ביטוח הרכב שלי. את המאורע המרגש אני נוהג לציין בשיחה עם סוכנת הביטוח שמקלידה כל מיני פרטים למחשב ובסוף מבקשת את מספר כרטיס האשראי. הפעם, בתזמון מקרי (או לא מקרי), קיבלתי טלפון מחברת מקס (המפנקים) שהציעו לחדש את ביטוח הרכב. אני תמיד מוכן לקבל הצעות למוצרים שאני צריך, אז ביקשתי שיחזרו אלי עם הצעה.

יום לאחר מכן חזר אלי נציג, ביקש כמה פרטים, הקליד במחשב ונתן מספר שהיה דומה מאוד למה ששילמתי בשנה שעברה. הודיתי לו ואמרתי שאברר עם סוכנת הביטוח הנוכחית ואתקשר חזרה אם יהיה צורך. הוא אמר “רגע! ואם אתן עוד הנחה מיוחדת, נוכל להתקדם?” וזרק מספר שהיה נמוך בכמה מאות שקלים ממה ששילמתי בשנה שעברה. אמרתי לו שאדבר עם סוכנת הביטוח ואתקשר חזרה אם יהיה צורך. אחרי שסיפר לי שוב ושוב (ושוב) על מגוון הכיסויים הנהדרים שלהם, שאל בפעם האלף האם “אפשר להתקדם”, מה שאילץ אותי להגיד שוב ושוב שאדבר עם סוכנת הביטוח ואחזור אליו. אחרי שהבין שהוא לא יראה ממני כסף וכדאי לו למקד את מאמצי השגת העמלה במקום אחר, הוא הסכים לשלוח לי את ההצעה למייל ולנתק את הטלפון.

את ההצעה שקיבלתי העברתי מיד לסוכנת הביטוח. בסופו של דבר, היום היא שלחה לי הצעה נמוכה בכמה מאות שקלים מההצעה של מקס (כפי שהבטיחה). מעבר לניג’וס של שיטת המכירה האגרסיבית הזאת, היא חושפת את החברה כנואשת למכירות ומאפשרת ללקוחות עם קצת יותר סבלנות לסחוט אותם עד תום. ככלל, תמיד מומלץ לא להתייחס ללקוחות כסתומים שלא מבינים איזו הצעת זהב מונחת בפניהם. אולי אפשר לתפוס ככה כמה אנשים שחיכו לרגע האחרון לחידוש הביטוח, אבל לא בטוח שההתנהגות הזו יוצרת לקוחות נאמנים שיחזרו גם אחרי שנה.

בינתיים בפוליטיקה הארצית ממשיכים לשרוף זמן. בליכוד מוכיחים שוב שאסור לסמוך עליהם בשום דבר, סמוטריץ’ טיפס על עץ בגובה כזה שאין סולם שהוא יוכל להשתמש בו כדי לרדת (אלא רק בקפיצה ללא מצנח) ולפיד ממשיך לשתוק רוב הזמן (נראה מה יגיד היום בערב). בצד השני, במאמר היום טען נדב איל שהתחילו עיקומי האף מצד שמאל לגבי בנט וסער, אבל כל מעקמי האף צריכים להבין את היתרון היחיד בממשלה כזאת – יהיה קצת שקט. תפקידים יאוישו, המערכות יחזרו לתפקד ונוכל להפסיק להסתכל על העולם בפריזמה של ההטבה הפוליטית של ראש הממשלה והבחירות הבאות בעוד כמה חודשים. גם מיכאלי, שלא ידועה כימנית גדולה (ובינתיים מתבררת כהברקה הכי גדולה של מפלגת העבודה בעשורים האחרונים), טענה את זה כבר מזמן.

לשמאלני הכורסה יש היום בעיה קשה – אין קונים לסחורה שלהם והם מתקשים להבחין בין טקטיקה לאסטרטגיה. כשצריך לחשוב טקטית, כמו במקרה של סילוק ביבי מראשות הממשלה, הם פתאום נזכרים שזה עלול להביא בסופו של דבר לממשלת ימין. כשצריך להכין תשתית ליום שבו ביבי ילך ויהיה מקום למפלגות שמאל גדולות יותר, הם נזכרים שממש צריך לדבר עם אנשים, אבל “כולם גזענים וחשוכים ואין עם מי לדבר”. אח”כ בבחירות, אנשי מפלגות השמאל בוכים שהקולות נודדים ימינה ולא מבינים שלהיות צודק ונכון ואידיאולוג זה נהדר, אבל זה הופך אותם לסמוטריץ’ של השמאל, והתוצאה במנדטים בהתאם.

יום טוב.
שלכם,
nadavs