ערב טוב לכולם!
מזה כמעט שנתיים אשתי ואני גרים בבית ההורים שלי מכיוון שהם עברו לארה”ב לצרכי עבודה. בקיץ האחרון הם הודיעו סופית על חזרתם, כך שאשתי ואני התחלנו, כמתוכנן, לחפש מקום אחר לגור בו. בעקבות המגורים בחיפה שכמעט עלו לאשתי בבריאותה הנפשית (בגלל נסיעות אינסופיות), החלטנו על שני קריטריונים עיקריים: מינימום נסיעות לשנינו (כאשר אני גמיש יותר ונוסע נגד הפקקים אם גרים במרכז) וכמובן שכר דירה שנוכל לעמוד בו.
אחרי חיפוש ראשוני הגענו למסקנה שהמקום שנותן את התמורה הטובה ביותר לכסף הוא אם המושבות (העיר, לא השכונה). מיקדנו את מאמצינו בעיר שנמכרה באיביי ואפילו הלכנו לראות שם דירה, אבל משהו שם הציק לנו. בעלי הדירות דרשו סכומים גבוהים מאוד, אבל התמורה היתה, במקרה הטוב, דירה קצת יותר גדולה מזו שהיתה בחיפה ובנויה בסטנדרטים של שנות השמונים במקום בתקופת בן גוריון. הבניינים נראו מבחוץ די דומים למה שראינו בחיפה ואלה שנראו טוב יותר, כמו באם המושבות (השכונה, לא העיר) או שכונות דומות דרשו סכומים שלא תאמו את התועלת מהדירה.
בשלב הזה פתחנו את גוגל מאפס וחיפשנו את כל הישובים שיאפשרו לנו לעמוד בשני הקריטריונים המדוברים. גילינו, כמו כל אזרחי ישראל, את אפקט המעגלים סביב תל אביב: קיים קשר הפוך וברור בין המרחק ממרכז תל אביב למחירי השכירות. אחרי מבט נוסף במפה התברר שאם ממשיכים עוד קצת מזרחה ועוצרים ממש לפני הקו הירוק אפשר למצוא דירות חדשות יחסית (או חדשות ממש) במחירים נורמליים. התחלנו להתמקד בשכונה שמצאנו והתקשרנו לכמה בעלי דירות פוטנציאליים.
חלק מבעלי הדירות דרשו סכומים קצת מוגזמים יחסית להיצע וכשדיברנו איתם דאגו לפאר את מה שהכניסו לדירה (מזגן מאוד יקר ומטבח יקר לא פחות). למרבה הצער, למרות אותן תוספות נהדרות, חלק מהדירות היו מסודרות בצורה גרועה מאוד (מבחינת חלוקת החדרים. אדריכל נוראי). גם בשיחה פנים אל פנים, בתוך הדירה, קיבלנו את נאום המכירות כשהעלנו את עניין המחיר. מסתבר שיש אנשים שלא כל כך מתמצאים בנושאי הביקוש וההיצע.
לאחת הדירות שמצאנו היה פוטנציאל טוב עוד בטלפון וברגע שנכנסנו לשם אמרנו, כל אחד לעצמו, “וואו. זה מתאים”. בעלי הדירה הראו לנו את המקום, כולל מזגן פחות יקר (ועדיין ישרת אותנו כמו שצריך) והיה נראה ששם האדריכל עשה עבודה יותר טובה מבחינת חלוקת החלל. לאחר מכן המשכנו לעוד דירה והלכנו להתארח אצל חבר שעזר לנו עם התהליך.
כבר בדרך לשם הבנו איזו דירה אנחנו רוצים. דיברנו עם בעל הדירה, עשינו משא ומתן קצר והסכמנו להתקדם. כמה ימים לאחר מכן קיבלנו את החוזה, ערכנו אותו לפי הצרכים של כולם וקבענו לחתום ביום שבת הקרוב בערב. אחרי המעבר הזה יהיה לשנינו שקט מענייני דירה עד שאסיים את לימודי, שקט נחוץ מאוד.
כמה ימים אחרי טקס החתימה אמור להתקיים טקס מעניין הרבה יותר – הבחירות בארצות הברית. יותר נכון, התגובה של הציבור הישראלי לבחירות בארצות הברית. בקריאה של כמעט כל הסקרים שמגיעים מארה”ב אפשר להבין שבחודשים הקרובים כנראה יושבע הנשיא ה-46. מצד שני, ברשתות החברתיות בישראל, במיוחד בתגובות לנדב איל שמסקר את הבחירות, נראה שאנשים לוקחים את טראמפ באופן כמעט אישי. ממש לא ברורה לי האובססיה הזאת. ישראל תתקיים עם טראמפ, ביידן, פנס או האריס בבית הלבן (יש סיכוי לא רע שבארבע השנים הקרובות יתחלף נשיא בלי קשר לתוצאות הבחירות ביום שלישי). אני יכול להבין אובססיה לגבי זהות הממשלה בישראל. היחס האישי הזה לבחירות בארה”ב נראה כבר כמו הפרעה נפשית.
יום טוב.
שלכם,
nadavs