צהריים טובים לכולם!
עוד חמישה ימים נלך (כנראה) שוב לבחירות. התירוץ הרשמי יהיה התקציב, אבל התירוץ האמיתי הוא מינויים. ביבי הבין שניסנקורן במשרד המשפטים עושה לו צרות והדרך היחידה למנות לשם אדם עצמאי כמו אוחנה היא לערבב שוב את הקלפים, להטיל שוב את הקוביות ולקוות שהפעם התוצאה תסתדר כמו שצריך. המחיר לא ממש משנה. ממילא הוא לא משלם אותו.
לפי הסקרים, נראה שהמצביעים לא קונים את הלוקשים של ביבי ונוטשים את הליכוד, אבל עוברים לממגר המגפות בנט. רשימת ימינה מקבלת תוצאות פנטסטיות, אבל כולנו יודעים איך זה נגמר בסוף. גם לפני בחירות 2015 מפלגת הבית היהודי קיבלה 20 מנדטים בסקרים. אז התחילו לראיין את המועמדים במקום הרביעי והלאה ברשימה. בראיונות התברר שאחרי נפתלי ההייטקיסט ואיילת החילונית מתחבאים כל מיני אנשים שעמדותיהם בנושאי להט”ב ומקום הדת במרחב הציבורי לא מסתדרים עם עמדות הציבור הרחב. גם פארסת אלי אוחנה תרמה את שלה ועזרה בשנמוך הבית היהודי לבקתה היהודית עם שמונה מנדטים. כולי תקווה שגם הפעם התרגיל הזה יעבוד. סמוטריץ’ מספיק בכיר ברשימה כדי לראיין אותו בלי סוף. גם שולי מועלם ואורית סטרוק נמצאות במקום ריאלי לפי הסקרים, אבל כנראה ישארו בחוץ בתוצאות האמת.
אם לא די בקורונה שהראתה את בעיות הניהול הריכוזי של ביבי, הגיע גם הסכם הנורמליזציה והעלה מהאוב את ההתנהגות בפרשת הצוללות. שוב היתה החלטה שהתקבלה לבד, בלי להתייעץ בגורמים אחרים בממשלה, תוך עקיפת מי שממונה בחוק על ידי מינויים שהם בחלקם יותר אנשי שלומנו מאשר אנשי מקצוע (ראש המל”ל הוא הדוגמה הבולטת ביותר). עניין מטוסי ה-F-35 לאמירויות הוא בעיה תדמיתית קשה (ויתכן שגם בעיה בטחונית). מר כלכלה כבר לא קיים. מר ביטחון כנראה מוכר אותנו בשביל טראמפ. בקצב הזה הוא ישאר רק עם התואר בעל אשת ראש הממשלה.
ההסכם עם האמירויות אכן מוצלח ועושה שירות מצוין לישראל. פה אכן מגיע הקרדיט לביבי. לא רק ויתור על הסיפוח, שהוא מהלך עם אפס יתרונות למי שגר ממערב לקו הירוק (קריאת עמודי הטוויטר הימניים היתה תענוג ביום ההכרזה), אלא גם הבהרה לשכנינו המציקים ממזרח לקו שכדאי להם להתחיל לזוז אם הם רוצים לקבל מדינה על שטחי יו”ש, כי גם שעון החול הזה הולך ואוזל. למדינות ערב אין סבלנות לבכי ודעת הקהל בישראל כלפיהם היא בין אדישה לעוינת. אם לא יתחילו לזוז בקרוב, יגלו שגם הסעודים מנרמלים יחסים ואין להם שום מנוף לחץ. אולי ההסכם עם האמירויות יגרום למחליף של אבו מאזן להפעיל קצת יותר את הראש. אבו מאזן עצמו כבר טיפס על עץ כל כך גבוה שאפילו כבאית לא תוריד אותו משם.
ולסיום, כמה מילים על הפרשה שמסעירה בערך מאה אנשים, הנחל בקיבוץ ניר דוד. בלי להיכנס לחוק המים וזכויות שימוש בקרקע, ברור לחלוטין שיש פה כמה עקרונות שגורמים לכך שישראל רוצה להיות מדינה אירופית ומגיעה לתוצאות קצת יותר טובות ממרכז אפריקה (הגזמתי קצת, אבל הרעיון מובן). העיקרון הראשון הוא לעשות דווקא. באיזור בית שאן יש לא מעט אתרים ונחלים לשכשכך בהם, אבל פעילי המאבק ההרואי רוצים להיות דווקא שם. העיקרון השני הוא הלאמה של הצלחות. ברגע שמישהו הצליח להפיק משהו טוב מהטבע באמצעות השקעה, מגיע עם ישראל ורוצה לנצל אותו. זה נכון עם נחלים, עם חופים פרטיים בכנרת ועם הגז בים. את הדוגמה היה אפשר לראות בכתבה באולפן שישי שנגמרה עם האמירה המופלאה “תודה שטיפחתם את הנחל. עכשיו הוא שלנו”.
ליבי עם התושבים המסכנים. אם יפתחו את הגישה ללא הגבלה וללא תשלום, הקיבוץ שלהם יהפוך למזבלה. הדרך היחידה להרגיע את המצב מבלי להפוך את הנחל לחורבה היא לגבות כסף על הכניסה (יצטרכו למצוא פתרון חוקי כלשהו, כי מלבד כסף על חניה אסור להם לגבות דבר) ולהשקיע את הכסף בפקחים ואנשי ניקיון. אחרי כמה קנסות ועם מחיר כניסה מפולפל, ה”מאבק” יסתיים בניצחון לשני הצדדים, המוטיבציה לעשות דווקא תרד ותושבי בית שאן יוכלו לחזור לדרוש שבמסגרת קידום וחיזוק הקהילה שלהם, השרה בת עירם תוכל לארגן גם להם איזה נחל.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
אני לא אוהב את הרעיון של עוד בחירות, אבל בהחלט נראה שלשם אנחנו הולכים 🙁
מסתבר שבסוף השכל הישר (יותר נכון, הפחד) גבר ונמנענו. עד הפעם הבאה.
nadavs
אני לא מבינה את ההתנגדות החמורה שלך לבנט שקד. הם בין השרים היותר טובים והיותר ליברלים שהיו פה בעשרות שנים האחרונות.
לגבי ניר דוד הייתי מסכימה אתך אילו הקרעקע הייתה נקנית בכסף. הניצול של הקיבוצים את התקציב והתרומות ואפס תרומה לציבור לאורך 80 שנה הוא מחפיר והגיע הזמן לאפס את החשבון ולהתחיל לגבות מהם כסף לא רק על נחל אלא על הקרקע שהם יושבים עליה.
אצל בנט ושקד יש שתי בעיות. הראשונה היא שהליברליות שלהם נעצרת כשאלוהים מופיע והשניה היא שיטת הבחירות בישראל. ברשימה אחרי בנט ושקד יש אנשים שליברליזם זה מהם והלאה. לא מפתיע בהתחשב בכך שזו מפלגה מגזרית שמטרתה מאז ומעולם היתה להשיג כסף למגזר.
לגבי “טובים” אין לי יותר מדי מידע. אין לי ילדים במערכת החינוך וההתעסקות שלי עם עניינים משפטיים לקחה זמן לא קצר, אבל אין לי השוואה לגבי תקופות אחרות.
nadavs
לא מדויק.
שקד בכלל לא דתייה. בנט הוא מה שמכונה “דתי לייט”. לא ראיתי שום דבר דתי במיוחד בהתנהלות שלהם (בן גוריון היה חרדי לעומתם וגם לא התבייש בזה).
המקומות מתחת יהפכו למעניינים רק אם יקבלו יותר מ12 מנדטים, ואם זה יקרה אז כנראה שתראה שינויים קלים ברשימה שלהם. אגב מתן כהנא גם בסדר גמור והוא מקום 4.
לגבי שרים, במשרד המשפטים אני פחות מבינה עם משרד הכלכלה בתקופת בנט הייתי בקשר צמוד והוא עשה שם פלאים שמשפיעים עד היום (ביטול טמטום בכמויות מסחריות ופינוי אשפה, בעיקר)
כשר החינוך אני יודעת שידיו היו כבולות לפטר מורים ולפתוח לתחרות (הסתדרות כרגיל) אבל הוא השיק את תכנית 10 אצבעות וזה היה הדבר הטוב היחיד שעשה משרד החינוך בעשרים שנה שאני האחרונות.
גם הפעילות שלו בנושא הקורונה היא לפחות לא מטומטמת לגמרי ואני מעריכה את הניסיון הזה.
ביחד לפוליטיקאים אחרים אני חושבת שהוא מוצלח במיוחד.
זה לא משנה אם שקד דתיה או לא והאם בנט מקיים תרי”ג או רק ק’ מצוות. הרשימה וה”בייס” של ימינה/הבית היהודי/וואטאבר מונעים מהם להיות ליברליים כשזה נוגע לאלוהים.
בנט בהחלט מוצלח בנושא הקורונה והסקרים האחרונים משקפים את זה, אבל כל עוד המחויבות שלו היא לציונות הדתית ולא לציבור הכללי (כלומר כל עוד ברשימה שלו יהיו נציגי האיחוד הלאומי והבית היהודי ובנושאי דת ומדינה “יקימו ועדות”), הוא ימשיך לקבל ממני ביקורת בנושאים האלה וירחיק אותי מהאותיות ט’ ו-ב’ בקלפי. כל עוד אחרי בנט, שקד וכהנא יהיו אנשים שרחוקים ממילטון פרידמן, אמשיך להעדיף את אלה שרחוקים ממנו ולא מעוניינים להכתיב לי את יחסי לאלוהים.
nadavs