אהבה לדיבור

צהריים טובים לכולם!

מערכת הבחירות הנוכחית מתקרבת לסיומה המבורך ובליכוד מפעילים את הקומפרסור שעות נוספות. ביבי רץ מכנס לכנס, מייצר כותרות בקצב שאף אחד כבר לא מצליח לעמוד בו ופולט שטויות בכמויות. ההופעה בערוץ 20 הביקורתי הולידה את אחת מקטעי הביזאר המשעשעים של הבחירות האלה עם האמירה לפיה אולמרט לא יכול להקים ממשלה בלי תמיכת אבו מאזן. אולמרט אולי התחרפן לקראת הנסיעה לניו יורק, אבל לא זכור לי שהוא מתמודד בבחירות. מי שמתמודד ונראה מחורפן לגמרי הוא ביבי, שכבר יש תיאוריות על כך שהוא לוקח סמים.

מהצד השני ניצבת רשימת כחול לבן שככל הנראה החליטה, כפראפרזה על אחד ממאמרי לפיד, לשתוק לנוכח הצעקות הרמות מהצד השני. מאז הפארסה של תיק 5000 לא נראה שיש להם משהו משמעותי להגיד. בעצם, אם חושבים על זה, מלבד המסר המרכזי של “רק לא ביבי” (שעומד בפני עצמו), אין להם הרבה מה להגיד. הם ככל הנראה בונים על זה שהמצביעים שלהם יצאו מהבית בכל מקרה ומנסים להרדים את מצביעי הליכוד. כנראה גם מנסים למנוע מהליכוד להשיג עוד קטעים שבהם גנץ מדבר באופן מביך (כולם).

מי שמביך את עצמו בזמן האחרון, בהיעדר גנץ שיתחרה, הוא ביבי. חשיפת הכותרות של התוכנית הכלכלית הבומבסטית נראתה כאילו תוכננה רבע שעה לפני ההצגה. ביבי בוודאי לא ידע עליה, אחרת לא היה מתקשה לזכור רשימה של שישה פרטים דרמטיים (כמו הוזלה דרמטית של הדיור, הוזלה דרמטית של המזון והזקנת עסקים קטנים. כן, היה כתוב שם הזקנת). הסעיף האחרון, “ישראל מס’ 1 בטכנולוגיית העתיד”, מראה את הרמה המנטלית של יוצרי המצגת (ואת הזלזול באינטליגנציה של מי שאמור להאמין לה). זה כבר מתקרב לרמה של “הנחתי את המכון הביולוגי לפתח חיסון לקורונה”.

גם בחזית מפלגות הבדיחה יש התקדמות. כזכור לקוראים הקבועים (או למסכנים שנאלצים להקשיב לדיבורי הבחירות שלי, בראשם אשתי האמיצה), על מנת לעבוד בקלפי מטעם מפלגת העבודה, נדרש חבר הועדה להקריב 15 קורבנות להר געש (או גרוע מכך, לרשום אותם לרשימת תפוצה של המפלגה) ולכן החלטתי שלא אפנה אליהם. מכיוון שמדובר במפלגה רצינית ביותר, פנו אלי בקשר לעבודה בקלפי באותה התנחלות בה עבדתי פעם קודמת. שאלתי האם אפשר לעבוד יום שלם ונענתי בכך שהנושא יבדק, אבל בשביל לעבוד אני צריך להחתים 15 אנשים על מכירת נשמתם לספאם. סירבתי ואמרתי שאני לא מכיר 15 אנשים שיסכימו לעשות את זה (למען האמת, אני לא מכיר אפילו 15 אנשים שיצביעו “אמת” במרץ).

הניחוש שלי בפייסבוק היה שהם ירדו מהדרישה הזאת כשלא יצליחו לאייש. להפתעתי, תוך יומיים התברר שלא ירדו מהדרישה, אבל אחראי השיבוץ אמר שהוא יחתים בשבילי 15 אנשים אם אני רוצה לעבוד. בשלב הזה כבר לא יכולתי לסרב. קיבלתי את ההצעה ואעבוד יום שלם באותה התנחלות בה עבדתי בספטמבר. לפחות אוכל לראות מקרוב האם הסיפוח מתקדם.

ולסיום, בתשעת הימים הקרובים הולכים להתרחש כמה אירועים חשובים. הראשון יקרה ביום שני, אז תתחיל תעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה בכיכובה של רשימת יגאל עמיר. בשישי הבא הבלוג הזה יחגוג 15 שנים ברשת ויומיים לאחר מכן אגש לבחינת המועמדות לדוקטורט. עוד קצת והכל נגמר. ואז מתחיל מחדש לקראת בחירות ספטמבר. אולי הפעם יבקשו ממני 50 תומכים.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

7 מחשבות על “אהבה לדיבור”

  1. הקשבתי היום אאל”ט לשיחה עם אביך החכם ברדיו. אתמול בשעה[ 2230] גנצ הלך בדיזינגוף מהכיכר אל כיוון בית לסין, מואר בזרקורי הטלוויזיה ומצולם ל-משהו. מאחוריו שיירה פאתטית של “נאמני כחול-לבן” שנשמעו כביביסטים הצווחים “הוא הא מי זה בא?! רה”מ הבא!” – נורא. כפי שאהבו מרציי בעבר יוצאי גרמניה, סימני הפשיזמוס הרך, במקרה דנן, די מדאיגים. , בררררררר.
    לגבי העבודה, מה יהיה, האהיה כאבי ע”ה אסתום אפי ואשים פתק זה, או לשם שינוי אחזור ואצביע לרשימה המשותפת?

    1. ההבדל בין כחול לבן לליכוד הוא שבכחול לבן עדיין אין אף חשוד בפלילים. נראה כמה זמן זה יחזיק.
      nadavs

  2. רשימת יגאל עמיר לא נפסלה? כנראה היית ציני. הבחירות האלה מייאשות אותי כי כעת אפילו לא מדברים על ממשלת אחדות וכנרא שוב יהיו בחירות אלא ליברמן ישנה את דעתו ויסכים להצטרף לנתניהו, או שנתניהו יצליח לגנוב כמה חברי כנסת מכחול לבן

  3. טוב לדעת. פספסתי את זה. מבחינתי עדיף, כי בכל מקרה יהיו רחוקים מאחוז החסימה וכמה קולות של הזויים יילכו לפח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה