גשמי הפתעה

בוקר טוב לכולם!

בשבוע האחרון ישראל חווה תופעת טבע נדירה שמפתיעה אותנו כל פעם מחדש: גשם. כל חורף מחדש מתברר שבתנאים המתאימים המים בעננים מתגבשים לטיפות ויורדים ממש עד לקרקע. עוד מסתבר שאם קצב הגעת המים לקרקע גבוה מהקצב שבו המים מסולקים מהקרקע על ידי מערכת הניקוז, הם מצטברים במקומות בהם מסתובבים אנשים ונכנסים למקומות שלא רוצים שיהיו בהם מים.

הפעם הגשם ירד בכמויות כאלה שגבו קורבנות. אנשים טבעו ברכב ובמעלית. מכיוון שאנחנו בישראל, כל מקרה מוות (גם של בני 98 שנפטרו בשנתם) הוא מחדל של מישהו. הפעם האשמה נופלת על העיריות והממשלה שלא בנו מערכת ניקוז שמסוגלת לעמוד בעומס המים הנוכחי. כל ההסברים על כך שמדובר במקרה חריג של פעם בעשרות שנים לא רלוונטיים. מישהו אשם ומישהו צריך לשלם.

עם זאת, יש כמה מקומות בהם המחדל אמיתי. אחד מהם הוא במוקד כיבוי האש, שם הועד החליט לצמצם נוכחות בגלל עיצומים. אני בטוח שעכשיו ראשי הועד יהיו מרוצים מכספי הדמים שיוכלו לסחוט. עוד מחדל מתקיים כבר שנים רבות בנהריה. העיר מוצפת בערך פעם בשנה, אבל כנראה שעדיין מנסים למצוא שם פתרון למצב הלא מוסבר הזה. אולי כדאי לבדוק איך מתמודדים בעולם עם נהר שיושב בתוך עיר ומציף אותה בחורף. יש לי תחושה שזה משהו שכבר הצליחו לעמוד בו.

ההפתעה מגיעה כל פעם מחדש בגלל שהגשם בישראל מתרכז על כמה ימים ולא יורד כל השנה. בתל אביב ובלונדון יורדת אותה כמות גשם במשך השנה (מוזמנים לבדוק את זה), אבל בתל אביב היא יורדת בעשרה ימים ובלונדון במאה ימים. הגיע הזמן שראשי רשויות במקומות מועדים לפורענות (כמו נהריה ואשקלון שהופכות לבריכות אולימפיות בחורף) ישקיעו במשהו שבאמת חשוב לתושבים שלהם – בתים יבשים.

בינתיים, במקום שבו אמורים לקבל החלטות על הצפות מתנהל קרב מוחות בין אייל ינון למיקי זוהר (יותר נכון, קרב מוח). אחרי שאייל ינון קבע שאין מניעה מהקמת ועדת כנסת לדיון בחסינות של חיים כץ וביבי, קפצו מיקי זוהר ואמיר אוחנה והעירו לו על ניגוד עניינים בגלל עיסוקי בת הזוג של ינון. למרבה השמחה, היועץ המשפטי של הכנסת מגיע עם רקורד נקי ויכולת התבטאות טובה. הוא כתב להם, במילים עדינות, ששניהם לא אמרו מילה על עצם קיום חוות דעת בנושא הקמת ועדת הכנסת, אבל נזכרו לקפוץ רק כאשר התברר שאפשר להקים אותה (ועוד מזכיר את העובדה שזוהר הקים בכוח ועדה לדיון בחוק המצלמות). נחמד לראות שיש מי שמצליח לענות לחוצפנים האלה.

בינתיים בימין ובשמאל ממשיכים ניסיונות ההתאבדות וככל הנראה ימשכו ממש עד יום רביעי בלילה. סמוטריץ’ עוד לא החליט מה הוא רוצה ומטביע את הבית-היהודי-העוצמתי איתו יחד ומהצד השני המחנה הדמוקרטי נאחז בכוחותיו האחרונים באיזו תקווה שעמיר פרץ יודח איכשהו. פרץ, כמו בחיקוי בארץ נהדרת, חי באשליות לא ברורות. את הפטריות הוא כנראה חלק עם סתיו שפיר שמסתובבת עם הצעות מופרכות כמו ריצה עם עלה ירוק או ריצה עצמאית. היא מנסה לרוץ על נושא איכות הסביבה שמעולם לא עורר יותר מדי עניין בישראל, ועוד מעתיקה בלי בושה מחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז מארה”ב (כמו ה-Green New Deal ששפיר מציעה). היא מוזמנת לנסות לזחול בחזרה למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-24 או לצבור עד אז מספיק תומכים כדי לדרוש איחודים מעמדת כוח (כמו ברק).

ההזיה הגדולה ביותר שקראתי עליה בימים האחרונים היא רעיון של ביבי לאיחוד כל מפלגות הימין מלבד החרדים. מזה אני מבין שהוא מנסה לאבד את השלטון בכוח. איחוד של הליכוד, בנט והפסיכים יבריח כ”כ הרבה מנדטים לכחול לבן וליברמן עד ששתי המפלגות האלה יוכלו להקים ממשלה יחד עם מפלגת העבודה וזהו. מניח שמדובר בספין וניסיון להטריל את המערכת, אבל אם הוא חושב על זה ברצינות, הוא איבד את זה לגמרי.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה