מחיר השוויון

ערב טוב לכולם!

השבוע זכינו לראות מהו מחיר שוויון ההזדמנויות שדורש חוק הבחירות. מפלגת “לזוז”, הידועה בכינויה “נעם” (אלה שרוצים שהבן שלהם יתחתן עם אישה), ביקשה לפרסם שלטי תעמולה שלהם שיש כאלה שמכנים “פוגעניים” (ויש כאלה, כמוני, שמכנים אותם “בזבוז כסף”). מדובר ככל הנראה בשלטים הסטנדרטיים שלהם שרוצים שעם ישראל יהיה עם נורמלי בארצו, כלומר שהנכד ישאר יהודי והבן יתחתן עם אישה (ואם היא גויה?). כמה חברות סירבו לדרישה וחטפו עתירה לועדת הבחירות המרכזית. חנן מלצר הודיע משום מה על ניגוד עניינים ולכן העתירה הגיעה לממלא המקום שלו, ניל הנדל.

אחרי הרבה דיונים וציטוטים, מגיע הנדל למסקנה (הנכונה, לדעתי) שצריך לקבל את העתירה ולחייב את החברה לפרסם את השלטים הנורמליים האלה. לא, אני לא תומך בתוכן השלטים. לא, אני לא חושב שצריך לחייב חברות לעשות עסקים עם אף אחד. הסיבה שהמסקנה של הנדל נכונה היא כי ככה אומר חוק הבחירות. מדובר על חוק הבחירות מ-1959 שבו לשידורי התעמולה בטלוויזיה וברדיו יש צופים ומאזינים מלבדי ומלבד אנשים שקיבלו שיתוק בידיים בדיוק כשרצו להחליף תחנה.

את חוק הבחירות הזה חייבים לעדכן באופן דחוף (מסתבר שאסורה תעמולת בחירות הכוללת נשיאת לפידים) ולהתייחס בו לעניינים קצת יותר עדכניים ורלוונטיים להיום, כמו אינטרנט. את הסעיף האוסר אפליה בפרסום שלטים כדאי אולי לעדכן כך שיגדיר בדיוק מהי אפליה. כך ימנעו עתירות כאלה. אגב, הפסיקה הזאת טובה לשני הצדדים. מפלגת נעם תוכל להפיץ את השטויות שלה וחברות הפרסום שנתבעו יוכלו להתגונן ולהגיד שלא רצו לפרסם, אבל חייבו אותן (ועל הדרך להרוויח כסף). כולי תקווה שבעקבות הפרסומים האלה מפלגת נעם תגיע ל-2.8% מקולות הבוחרים ותזרוק לפח יותר ממאה אלף קולות של אנשים עם אובססיה לא ברורה למיניות.

מעבר לענייני נעם אין שום דבר מעניין בבחירות האלה חוץ מהיכולת של ליברמן להטריף את ביבי. עדיין לא ברור אם מדובר בהצגה של שני הצדדים או שבאמת מדובר בתיעוב הדדי. בכל מקרה, אני נהנה. אחרי ההופעה של ליברמן בטלוויזיה בשבת החליטו בליכוד לערוך מופע אימים של הצהרת נאמנות למנהיג תוך שהם נובחים לכל הכיוונים “אבל מה עם כחול לבן? איפה הפריימריז שלכם?”. לכל המודאגים, ההצהרה הזאת תקפה בדיוק כמו ההצהרות של ביבי (כולן). אם יהיו צרות אמיתיות בהקמת הממשלה, עצומת הוואטסאפ הזאת לא תחזיק יותר מדקה.

בתור היחיד שקובע סדר יום (מה עם ברק? הוא עשה פה הרבה רעש לפני סגירת הרשימות ונעלם), ליברמן הצליח גם להתנפל על סמוטריץ’ עם דיבורי מדינת ההלכה שלו. סמוטריץ’ לא נשאר חייב ומיד התלונן על סתימת הפיות של השמאל. מישהו חייב לשבת עם סמוטריץ’, לתת לו משהו קר לשתות עד שירגע ולהסביר לו שביקורת היא לא סתימת פיות. אם באמת היו סותמים לו את הפה, לא הייתי מצפה לשמוע ממנו כל כך הרבה תלונות ובכי.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

2 מחשבות על “מחיר השוויון”

  1. למרות חוסר הענין בבחירות אתה מוצא ענין. לדעתי ככל שיגיעו פחות לבחור יש סיכוי רציני יותר לביבי להמשיך, לכן מצדו אם שמת לב, בשלבים הללו, יש “דממה” חלקית. אין שרה, אין מירי סיבוני ושלושת פרשי הטמטום: ביטן, אמסלם, זוהר שוקטים רב הזמן.

    1. ברור שאני מוצא עניין. אותי אישית זה מעניין. את שאר הציבור זה לא יעניין עד ה-16 בספטמבר בערך.

      דווקא יש ניסיון מצד ביבי להעיר את השטח, כי לרוב מי שלא מגיע אצל היהודים הם הליכודניקים. עד תחילת ספטמבר אין יותר מדי מה לעשות, כולם רודפים אחרי הילדים ומחפשים דרכונים. מתחילת ספטמבר יתחיל הטירוף.
      nadavs

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה