בוקר טוב לכולם!
שלשום קיבלנו את התשובה לשאלה “אז מה אם הנכים חסמו קצת את הכביש?”. מה שהתחיל כסחיטה באיומים של ארגונים מיליטנטיים המשיך לסחיטה נוספת של גמלאי משטרה, עובדי חברת מלט וכל מי שרצה קצת יחס כי הוא החליט שמגיע לו (כמו הלהט”בים ביולי האחרון). המשטרה, כהרגלה בקודש, לא ניסתה לגעת בהפגנות האלה. אחרי הכל, פינוי של נכים או להט”בים מהכביש זה אסון יח”צ ותפקיד המשטרה הוא, ככל הנראה, להיראות טוב. למי איכפת מטובת האזרחים, שמירה על הסדר, מניעת אלימות ומניעת פגיעה בחפים מפשע. העיקר שהמשטרה תקבל קצת יחס חם ומלטף בתקשורת.
ואז הגיע יום שלישי. באופן חסר תקדים (למיטב ידיעתי) נחסמו עשרות כבישים כדי שאנשים שרוצים שיפסיקו להתייחס אליהם כאלימים יוכלו לנהוג באלימות (ואני מדבר כאן רק על חסימת הכבישים). מאוחר יותר התברר שהם גם דורשים הזדהות בכוח. מי שניסה לעבור את המפגינים או לדבר איתם שישחררו כמה בני ערובה היה מועמד ללינץ’ באופן די מיידי. הדוגמה הבולטת ביותר שייכת כמובן לקורבן הלינץ’ בצומת עזריאלי שגם מכוניתו הוצתה. כולי תקווה שהוא יגיש תביעה נגד כל מי שהפגין שם ונגד המשטרה. מצד חברת הביטוח, אשמח מאוד לשמוע שהם תובעים את האחראים להצתה ואת הפירומן שישב באולפן החדשות ואמר “אז הציתו מכונית, הביטוח ישלם את זה”.
אתמול, באורח פלא, הוכח שאפשר גם אחרת. עם תחילת החסימות בצומת עזריאלי ובקרית אתא הוכיחה משטרת ישראל שהיא יכולה לפנות מפגינים מהכבישים. התנועה אמנם התעכבה מעט, אבל לא נחסמה לגמרי. ההלם האמיתי הגיע מכיוון גלעד ארדן שאמר שהמדיניות הזאת נקבעת על ידי המשטרה ואין לו סמכות. אם כך, הגיע הזמן לסגור את המשרד שלו. מה זאת אומרת אין לו סמכות? אין פיקוח על המשטרה? כל מפקד עושה מה שבא לו? הגיע הזמן שהשר לבטחון פנים יתן למשטרה הנחיה אסטרטגית – לא חוסמים כבישים ראשיים כחלק ממחאה. מי שרוצה לחסום כביש כזה צריך לבקש אישור שלושה חודשים מראש ולפרסם את זמני החסימה חודש מראש.
מלבד מארגני המחאה שמתנגדים לאלימות מצד אחד ומעודדים אותה מצד שני, נמצאים השקרנים הגדולים שהמחאה מעניינת להם את קצה הציפורן ואומרים “עמדתי בפקקים בשמחה בשבילם”. אם באמת היה חשוב למישהו להזדהות, הוא היה יכול להקריב מעצמו באמת, כלומר לצאת מוקדם מהעבודה ולסכן את עצמו בהפגנה עם המוחים. במקום זה הוא נהנה במזגן עם רדיו וטלפון, שמח על כך שיצא לו “להיות חלק מהמחאה”, רק בלי כל הטרחה המעצבנת הזאת של ממש למחות. אחר כך הוא יטיף לאחרים, גם כאלה שמתנגדים למחאה, שיפסיקו לקטר, כי רצחו ילד שלא יחזור הביתה ואתה רק מאחר בשמונה שעות לאספרסו שלך. את מי שמת בגלל שהאמבולנס לא הגיע אליו בזמן או מעל מיליון וחצי שעות שבוזבזו בפקקים (בהערכה גסה שלי) ששוות ליותר מ-150 שנים שבוזבזו לא סופרים. העיקר שאותו מזדהה מפונק יוכל להרגיש טוב עם עצמו. אלו, אגב, בדיוק אותם אנשים שיגידו שצריך להפסיק את הכפיה הדתית, כי צריך לתת לאנשים חופש להחליט לבד.
כולי תקווה ששינוי המדיניות של המשטרה מאתמול ימשיך ויגרום להפסקה מוחלטת של חסימות הכבישים. לא משנה אם אלה נכים (שקל יותר לפנות), חרדים (שדווקא מפנים באלימות יפה מאוד), להט”בים או מתנחלים, לאף אחד אין מקום על הכביש. אפשר למחות גם על המדרכה ולהפגין מול ביתם של קובעי המדיניות. המצב הנוכחי שבו רק אלימות משיגה תוצאות והגישה של “כולם צריכים לעשות דברים שאני אוהב וצריך לאסור על דברים שאני שונא” הורסת את מדינת ישראל והיא אחד הגורמים העיקריים להרהורי העזיבה שלי.
יום טוב.
שלכם,
nadavs