צהריים טובים לכולם!
אחרי חגיגת הדמוקרטיה והדיסקלקוליה של הליכוד מהשבוע שעבר הגיע היום תורה של מפלגת העבודה לבחור את הרשימה שתיאלץ לראות את הכנסת מבחוץ. כאזרח בעל מודעות דמוקרטית מפותחת (וציון גבוה בבגרות באזרחות) נסעתי ישירות ממוקד הסידורים שלי בבוקר לקלפי בנתניה (שהיתה קרובה למוקד הסידורים הבא). לאחר מריבות עם אנשים על חניה (אחרי הכל, נתניה) הצלחתי למצוא מקום סביר ולא רחוק מדי ממקום הקלפי. שמח וטוב לב הלכתי לכיוון מקום ההצבעה (תוך שאני מסתכל על מי שלא נתן לי לחנות ולא מבין איך אפשר להיות כזה חסר יכולת בנהיגה).
ברגע שנכנסתי למקום, התנפלו עלי נציגים של כל המועמדים המובילים והמובילים בעיני עצמם והתחילו להפציץ אותי במסרים ממטות המועמדים, פליירים ושוחד של ממש מטעם רויטל סוויד (עדשי שוקולד. להגנתה, זה היה טעים). ממש על דלת הקלפי היו פוסטרים ענקיים של סתיו שפיר מלווים באמה שחבשה פאה בצבע כתום זרחני. היא ניסתה לשכנע את כולם ע”י שורת המחץ היחידה – “ידעתם שהיא ניצחה בבג”ץ את משרד האוצר?”, אבל לא שמעתי טיעונים מעבר לכך. אבל העניין האמיתי היה האיש שעמד מאחורי.
מכיוון שאף אחד לא חשב שממש יבואו מצביעים, בקלפי של נתניה (העיר השביעית בגודלה בארץ) היו רק שלוש עמדות הצבעה, כך שנוצר תור די מציק. בזמן ההמתנה בתור, בעל העסק שליד מקום ההצבעה (שיפודיה) התחיל להתעצבן על הבלאגן שעשו לו מחוץ לחנות. בתגובה, אמר מי שמאחורי ביטוי שמוכיח סופית שהוא ממצביעי גולדה – “מרוקו סכין”. אחרי שכולם הבינו את עמדתו בנושא העולים ממרוקו, הוא התחיל להתנהג כמו הסטריאוטיפ שהוא משמיץ והתעצבן על כל אדם שעיכב אותו, כולל זה שעמד בפנים ואדם בן מאתיים שעקף את כולם בתור כדי שיספיק להצביע לפני החזרת נשמתו לבורא.
בזמן שעמדתי בכניסה למקום ההצבעה גיליתי כמה דברים מעניינים. הראשון שבהם הוא שיש למפלגת העבודה נטיה לבחור מקומות מלאים במשטחים משקפים. בחיפה היה מדובר בחדר מלא מראות ובנתניה מדובר בחדר עם חלונות ותמונות מאחורי זכוכית שיכולים לשמש כמראה נהדרת. בנוסף, היה לי גם זמן לקרוא את ההודעה לבוחר שהיתה תלויה בכניסה לחדר. ממש שם, שחור על גבי לבן, היה כתוב שלא תהיה תעמולה פחות מ-25 מטרים ממקום הקלפי, אבל כמו שכבר ציינתי, כל התעמולה התרכזה ברדיוס של עד שלושה מטרים מדלת הכניסה (עם פוסטרים של סתיו שפיר על הדלת עצמה). מסתבר שאי אפשר לצפות ליותר מדי ממפלגה שחלק מפעיליה מציעים שוקולד ושואלים את כל בעלי זכות ההצבעה “שוחד? בבקשה”.
כשהגיע תורי הערתי את תשומת ליבו של מי שבדק את תעודות הזהות לעניין המראות (ולשם שינוי, הוא לקח את דברי ברצינות ולא פטר אותם באמירה אידיוטית) ולאחר אישור ניגשתי להצביע. גם הפעם מדובר במערכת ממוחשבת שאני סומך על החשאיות שלה כמו שאני סומך על החשאיות של איתן כבל. בחרתי שמונה מועמדים שהצלחתי במאמץ רב להבין ששורשי הרעיונות שלהם לא נטועים בספר “הקפיטל” ואחד שתומך בצבא מקצועי. הסיכוי שמישהו מהם יכנס לכנסת הוא בערך הסיכוי של מפלגת העבודה להיכנס לממשלה ה-35, אבל אין לדעת מה יקרה באפריל.
לאחר ההצבעה הלכתי לקיים את הבטחתי ולנסות לגייס מתנדבים בקלפי אחרת. עם הגעתי קיבלתי חולצה של המפלגה והתחלתי לצפות באחראית האיזורית מגייסת מתנדבים במיומנות גבוהה מאוד. בקלפי ההיא נראה שעניין התעמולה סודר הרבה יותר טוב ולא נכנסו אנשים עם תעמולת מועמדים מעבר לגדר. גם שם היו ויכוחים בין תומכי ומתנגדי כבל, מריבות על מיקום השלטים (הבן של רויטל סוויד הקים קונסטרוקציה שלא תבייש פרוייקט גמר בהנדסה אזרחית) וחששות היסטריים מהתוצאות באפריל. אחת מתומכות יאיא פינק אמרה “תראו מה קורה פה! אין פה שום אווירת נכאים”. היא שכחה לציין שגם בקושי יש שם מצביעים (או אנשים שלא השתתפו בקמפיין של רבין). להגנתם, היה מוקדם בבוקר, כך שהאנשים שממש עובדים לא יכלו להגיע.
לאחר שהצטלמתי יותר מדי פעמים נאלצתי לעזוב את המקום כדי להמשיך בעיסוקי ונסעתי לנתניה בתקווה להיפגש עם סוכן הביטוח להגשת תביעה בבית משפט. אמנם לא הצלחתי לתפוס אותו, אבל ראיתי מה קורה למי שנכנס לבד למסעדת המבורגרים (הסתכלו עלי כאילו אני מתבודד שעומד לפתוח באש). את סוכן הביטוח אפגוש מחר.
התוצאות של ההצבעה יתפרסמו היום בלילה. הסכינאות תתחיל ממש שתי דקות לאחר מכן.
יום טוב.
שלכם,
nadavs