צהריים טובים לכולם!
לפני כחודשיים נסעתי עם אשתי הביתה ביום שישי בלילה לאחר ביקור אצל ההורים. קצת לפני מחלף חבצלת התחיל פקק שנגרם מתאונת דרכים, כך שאנחנו ונוסעים נוספים הזדחלנו לאיטנו במעלה הכביש לעבר מחסום המשטרה. הרכב שמולנו היה טרנזיט הסעות. באחת העצירות הטרנזיט התחיל להידרדר לאחור כמו שקורה מדי פעם לרכבים בעלי תיבת הילוכים ידנית, אבל במקרה הזה הנהג לא התכוון להמשיך קדימה, אלא פשוט לא שם לב ועשה את כל המרחק מהמקום בו הוא עמד עד לרכב שלי. הצפירה שלי לא עזרה לו להבין את הטעות ומצאנו את עצמנו בתאונת דרכים. לאחר שוידאתי שאשתי בסדר התחלתי לאותת ימינה כדי לסמן לו שנעצור בצד, אבל הוא לא זז. סימנתי לו עם הידיים, אבל גם הסימן הזה זכה להתעלמות. לאחר שעברנו את המחסום סימנתי לו בכל דרך שיכולתי כך שהוא יראה אותי בשעת לילה כזאת, אבל אף אחת לא עזרה. בשלב מסוים נכנסתי לתחנת דלק שהיתה באיזור וחיכיתי לראות האם הוא יסע אחרי. הוא המשיך קדימה בכביש החוף ונעלם אל הלילה.
הליצן הזה כנראה חשב שהוא הצליח לברוח בלי שריטה מתאונת פגע וברח, אבל לצערו הרב יש לי מצלמת דרך ברכב. כל הנסיעות שלי מתועדות מהשניה הראשונה והנסיעה הזאת לא היתה יוצאת דופן. מיד לאחר הפגיעה נעלתי את סרטון התאונה כדי שלא ימחק וכשהגענו הביתה הוצאתי את הכרטיס לצפיה במחשב. על פניו נראה שהנזק נגרם רק לפח – הפגוש הקדמי זז וכל פתיחה של הדלת הקדמית בצד הנוסע השמיעה קליק. צילמנו את הנזק בחניה ובבית הורדתי את סרטון התאונה, כולל כל הנסיעה עד לתחנת הדלק המראה שהוא ברח. עייף ועצבני הלכתי לישון וחיכיתי ליום ראשון שבו אדבר עם הביטוח ואבקש מהם שידאגו לתבוע את הליצן הזה כדי לשלם על תיקון הרכב.
באותו יום ראשון מדובר, בזמן שאשתי מדדה שמלה למסיבת החתונה, התקשרתי לסוכנות הביטוח ושאלתי מה לעשות. הם אמרו שקודם כל יש לבקש מהחברה את פרטי הביטוח על מנת שיוכלו לדעת את מי לתבוע. מכיוון שהנהג ברח, לא היה לי מושג מה החברה. הודתי לאחראית התביעות בסוכנות הביטוח והתקשרתי לחברת ההסעות. במערכת ניתוב השיחות ביקשתי את אחראי הבטיחות וענתה לי אחראית הבטיחות בחברה. סיפרתי לה מה קרה, נתתי לה את מספר הרכב וביקשתי את פרטי הביטוח. היא אמרה שאין צורך להפעיל ביטוח, ואחרי שנודע לה שיש סרט שמתעד את כל האירוע היא אמרה שיש לדבר עם הנהג ולראות את הסרט לפני שיוכלו לעזור לי. באותו יום שלחתי לה קישור לסרט שנמצא באחד משירותי הענן המפורסמים (יכולת דרושה ע”מ להוריד את הסרטון: קריאת אנגלית) והנושא ירד קצת בסדר העדיפויות בגלל המסיבה. ביום המסיבה עצמו הוטרדתי בעיקר מכך שהרכב מלוכלך, פחות מהפגוש העקום שלו.
לאחר החזרה מירח הדבש חזרתי לאחראית הבטיחות ושאלתי אותה מה קורה. היא אמרה שהנהג טוען שהוא לא פגע באף אחד והיא לא מצליחה לפתוח את הסרטון. הפיוזים שלי קצת התחממו אבל לא נשרפו סופית ושלחתי לה גירסה קצרה יותר (הסרטונים תופסים המון מקום) ישירות לוואטסאפ. חזרתי אליה והיא אמרה שתדבר שוב עם הנהג לאחר שתצליח לפתוח את הסרטון. ביקשתי שוב את פרטי הביטוח ואמרתי לה שלא כדאי לתת לשופט להחליט האם רואים תאונת פגע וברח בסרטים שלי. היא אמרה שכל עוד היא לא ראתה את הסרטון היא לא תוכל לתת לי את הפרטים, אבל בכל מקרה הציעה שנטפל במוסך שהם עובדים איתו, על חשבונם.
בשלב הזה הפיוזים נשרפו לגמרי ופניתי לאבא שלי לעזרה. מכיוון שהוא עובד קרוב למשרדי החברה, הוא הציע לדבר איתם בעצמו וללכת לשם אם יהיה צורך. נתתי לו את הטלפון שלה והספיקה לו שיחה אחת כדי להבין עם מי יש לו עסק. הוא נסע למשרדי החברה והצליח לעשות מה שלא הצליחו כל מומחי המחשוב בחברת ההסעות ובמטה הסייבר הלאומי – לראות את הסרטון. בשלב הזה כבר לא היתה להם ברירה ואחד ממנהלי החברה הבטיח שנוכל לטפל במוסך שלהם על חשבונם. גם התברר שהנהג פתאום כן נזכר שהוא פגע במישהו, אבל לטענתו הוא חיכה לי בצד כדי להחליף פרטים. פה כבר היה ברור שמדובר באדם עם קשר רופף למציאות (הוא כנראה לא הבין שיש לי תיעוד של הכל).
אמנם האופציה פחות קרצה לי כי חשדתי שהם יתנו טיפול חפיפניקי, אבל אם היה אפשר לסגור את זה מהר, ככה עדיף. ביום המיועד קמתי בשבע בבוקר, נסעתי לריביירה הישראלית (נתניה) ונכנסתי למוסך. שם פגשתי את אבא שלי שבא לראות מה קורה. דיברנו עם מנהלת המוסך והסברנו לה מה קורה. היא הסתכלה על הרכב ומצאה פגיעה בגריל הקדמי (שלא ראיתי עד שהיא הצביעה עליה) והצגנו לה גם את הפגיעה בפגוש. היא הרימה טלפון לאחראית הבטיחות בחברה כדי לספר לה מה היא רואה ולבקש אישור לתקן את זה. לאחר השיחה היא חזרה אלינו ואמרה שלא יתכן שהרכב נפגע גם בגריל וגם בפגוש ושאין לנו מה להתווכח איתה כי יש לה יותר משלושים שנות ניסיון (לא צריך יותר מהבנה מאוד בסיסית של מכניקה כדי להבין שהפגיעה הזאת דווקא כן אפשרית, במיוחד כשרואים את מקום הפגיעה בסרטון). אבא שלי, שהוא אדם מאוד רגוע, אמר לה בדיוק מה הוא חושב על יכולת אמירת האמת שלה ושל הנוכלת מחברת ההסעות. מנהלת המוסך, בתורה, התעצבנה חזרה ואמרה לנו לפנות את המוסך שלה (והודיעה על כך גם לאחראית הבטיחות בחברה שלא ענתה לנו לטלפון, אבל היתה זמינה מאוד למנהלת המוסך). יצאנו מהמוסך ורצינו לנסוע למשרדי החברה, אבל כשאבא שלי אמר לה את זה בטלפון היא שיקרה פעם אחת אחרונה (טענה שאמרתי לה שהנזק קטן ורק מקדימה, כשבכלל לא ראיתי את הנזק הזה עד שמנהלת המוסך הצביעה עליו) והבטיחה לו לשלוח לי את פרטי הביטוח. את זה היא קיימה.
משם הכל כבר נהיה יותר קל. מילאתי את טופס הדיווח על תאונת דרכים של חברת הביטוח ודיברתי עם אחראית התביעות שהפנתה אותי למוסך שלהם (שנמצא באותו רחוב כמו המוסך של משתפת הפעולה). נאלצתי להגיע שוב לריביירה הנתנייתית ולהראות להם את הרכב. הם אמרו שיוכלו לקבל אותי רק כמה ימים לאחר מכן (בדיעבד הייתי צריך לדעת שכדאי להתקשר מראש), אבל אצלם היחס היה שונה לגמרי. כולם היו נחמדים, הציעו לי קפה, דיברו ברוגע ולא ניסו לבלבל לי את המוח. כשהגיע היום המיועד נסעתי שוב לנתניה (אי אפשר לברוח מהעיר הזאת) והכנסתי את הרכב למוסך. הם מיד הזמינו לי רכב חלופי ותוך כמה דקות הגיע נהג של חברת ההשכרה לקחת אותי בעוד הרכב שלי נשאר במוסך והמתין לשמאי שיגיד למוסך מה לעשות.
גם בחברת ההשכרה כולם היו אדיבים ונחמדים (בניגוד לניסיון הקודם עם רכב חלופי שהיה די נורא) ונתנו לי שברולט שאפילו נסעה בלי בעיות (בניגוד למיצובישי הנוראית מ-2016). מכיוון שאישור הכניסה לטכניון תלוי ברכב, התקשרתי לביטחון ושאלתי מה לעשות. הם אמרו שאפשר לבקש אישור כניסה זמני, אבל בשביל לקבל את האישור הזמני אני צריך את מספר הרכב (שלא ידעתי באותו זמן) ובשביל להיכנס לטכניון ולקבל את אישור הכניסה צריך אישור כניסה. בעקבות הלוגיקה הייחודית הזאת נאלצתי לבקש אישור מהמזכירה שעזרה לי להכניס את הרכב לטכניון באופן חד פעמי.
יום לאחר מכן קיבלתי טלפון מהמוסך שהודיע שהרכב מוכן, אבל לא יכולתי לאסוף אותו בזמן בגלל התחייבויות קודמות לטכניון. רק יומיים לאחר האשפוז במוסך נסעתי בפעם האחרונה לריביירה של פיירברג, החזרתי את הרכב השכור וקיבלתי בחזרה את הרכב שלי. מסתבר שהיה צורך להחליף כמה חלקים (כולל פנס) שעלותם היא כמיליארד שקלים. השארתי אצל מזכירת המוסך שני צ’קים דחויים (למוסך, על סך כמה חודשי מלגה ולשמאי, על סך די הרבה כסף לעבודה של כמה שעות) וכעת תורה של סוכנות הביטוח לעבוד. הם יקבלו את דו”ח השמאי, יעבירו את התביעה לחברת הביטוח של חברת ההסעות ותוך כמה שבועות יעבירו לי את הכסף כדי שהצ’קים שהשארתי במוסך לא יורידו אותי מנכסי.
בסך הכל היה לי מזל גדול בכל העניין הזה. ראשית, אף אחד לא נפגע בתאונה. שנית, היה לי תיעוד מלא של הכל. אחרי הכל, בלי המצלמה הם יכלו להגיד לי ללכת לחפש מי ישלם לי פיצויים. הנהג שלהם ברח מזירת התאונה ושיקר למעסיק שלו, אז אני מניח שגם במשפט לא הייתי מקבל יותר מדי (להתחיל למצוא עדים זה אפשרי, אבל כאב ראש). תאונות קלות כאלה קורות, זה בלתי נמנע כל עוד בני אדם נוהגים. כולי תקווה שעד שהמצב הזה ישתנה, אנשים יהיו מספיק ישרים כדי להודות בטעות ולפצות על הנזק. עד שאנשים יהיו ישרים, אמשיך לנהוג עם מצלמת דרך כדי שתהיה לי דרך להתמודד עם אנשים שמוכנים לשקר לאחרים בפנים. ממליץ גם לכם לקנות אחת. זה לא יקר ויכול לחסוך לכם אלפי שקלים.
יום טוב.
שלכם,
nadavs