אבל הוא התחיל

צהריים טובים לכולם!

אחרי שלוש וחצי שנים מתישות של צרחות מטעם מירי רגב, זה סוף סוף נגמר. ממשלת ישראל ה-34 מגיעה לסיומה המבורך שמתחיל עם השאלה החשובה באמת: מי אשם? מי יקח על עצמו את המעמסה הבלתי נסבלת של פירוק ממשלת ימין והחזרת ימי אוסלו (כאילו שיאיר לפיד יודע באיזו יבשת נמצאת אוסלו)? אמנם בני גנץ כבר מחפש כסף ותומכים, אבל אם הוא רוצה להתמודד בבחירות הוא יאלץ בסופו של דבר להתראיין ולומר את עמדתו בנושאים מסוימים. רק אז נדע אם הוא מועמד רציני לראשות הממשלה או לארוחות צהריים עם יו”ר האופוזיציה הבא, יאיר לפיד.

ליברמן, אחד הפוליטיקאים המתוחכמים ביותר בישראל, התפטר ביום רביעי והשיג שתי מטרות חשובות. אחת, בידל את עצמו מהתגובה הלא ברורה בעליל של ישראל לירי המטורף של חמאס בתחילת השבוע. הנה, הוא אחראי ויודע לא למשוך דברים כשאי אפשר יותר. שתיים, הכניס את שנוא נפשו, נפתלי בנט, לתוך מלכודת שאפשר היה לראות מקילומטרים. באמת שלא ברור איך בנט נפל בתרגיל הזה אחרי שש שנים בפוליטיקה. לא רק שהוא דרש את תיק הביטחון, הוא עשה זאת עם אולטימטום. כך יוצא שאם יקבל את התיק, ישאר שבוי בממשלה שלא תפיל את חמאס או תעשה לו משהו חוץ מהפלת בניינים ריקים ושיטוח דיונות. אם לא יקבל את התיק ולא יפיל את הממשלה, הוא לא עומד במילה שלו. אם לא יקבל את התיק ויפיל אותה, הוא פירק ממשלת ימין וכולם יזכרו לו את זה כשיצחק רבין ינצח בבחירות במרץ. נתניהו, מצידו, היה נותן לבנט את תיק הביטחון מיד אחרי שחנין זועבי היתה מסיימת שם את הקדנציה החמישית שלה.

בינתיים נתניהו מנסה להפיל את האשמה על כולם – על בנט עם האולטימטום או על כחלון שלא מוכן לאשר את מינוי בנט לשר הביטחון. אם יחכו רק עוד שבועיים, יוכלו להאשים את החרדים עם חוק הגיוס. כך, כשראש הממשלה הבא, בנימין נתניהו, ינחת באוסלו, יהיה את מי להאשים בשלג ובקור. באמת לא ברורה לי מטרת ההאשמות האידיוטיות האלה. כולם רוצים בחירות? נהדר. ביום שני יש מליאה. זה נותן יומיים שלמים להחליט על תאריך ולהצביע, עם או בלי תמיכה של הליכוד.

הסיבה שכחלון לוחץ לבחירות היא לא אהבתו המיוחדת ללחץ או לאובדן כוח בכנסת, אלא לבור התקציבי שהוא הכניס אליו את ישראל עם כלכלת הבחירות שהוא ניהל בשלוש השנים האחרונות. הוא רוצה שאזרחי ישראל הלוקים בדמנציה יצביעו לו לפני שיתפרסמו נתוני האמת על 2018 ואז הדמנציה עלולה קצת להתפוגג. לחרדים אף פעם לא איכפת ללכת לבחירות. בליכוד, נתניהו נמצא בעמדה החלשה ביותר שלו מאז כינון הממשלה והוא היסטרי מבחירות כרגע (משום מה, רוצה לדחות אותן למאי. אולי מתחבא איזה הישג בטחוני מרשים שם) ונפתלי בנט רוצה בחירות כמו שהוא רוצה עוד חור בראש. כרגע יש לו בסקרים 12 מנדטים, מה שאומר שהוא יסיים את הבחירות עם שמונה מנדטים ומטה, בתנאי שתקומה ימשיכו לרוץ איתו. הקדנציה שלו במשרד החינוך נתנה המון תחמושת אנטי-דתית שתעביר את המצביעים החילונים שלו לליכוד.

באופוזיציה קצת חוששים מבחירות, עם מרצ שעלולה למצוא את עצמה על סף אחוז החסימה ורשימת המחנה הציוני שעלולה למצוא לעצמה שם חדש ופחות אידיוטי (ועם מספר מנדטים זהה לזה של מרצ). אם הייתי אחראי הפרסום של המחנה הציוני או של לפיד, הייתי קונה את כל שלטי הפרסום ברדיוס של 20 ק”מ מרצועת עזה ועליהם תמונה של צחי הנגבי עם הציטוט שלו מהרדיו ביום חמישי. שלא תהיה טעות, הנגבי אמר את האמת (גם אם בטעות). ירי על נתב”ג ותל אביב חמור הרבה יותר מירי על העוטף. הטעות שלו היתה בניסוח שנשמע כאילו יש לחמאס לגיטימציה לירות על עוטף עזה. גם אם מפלגות השמאל (סליחה לפיד, שמאל-מרכז) יצליחו להפוך רק שליש או חצי ממצביעי הליכוד באיזורים האלה, מצבם בכנסת יהיה טוב בהרבה.

לסיום, נותר רק לבחור תאריך. ככל הנראה יהיה מדובר על תחילת מרץ (5 או 12), עם סיכוי קלוש לשמירת הרצף מבחירות 2001 ובחירה בסוף פברואר. אמנם את התאריך שלי פספסתי (וגם שילמתי את חובי על ההתערבות בנושא), אבל פספוס של שבועיים בלבד עדיין יהיה נחמד מאוד ברזומה.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.