ספירת צעדים

ערב טוב לכולם!

זהו. זה נגמר. אחרי חודשים ארוכים של הכנות, שיעורי ריקוד ומשחקי כיסאות, הגיעה אתמול סוף סוף מסיבת החתונה. כמו ההכנות עצמן, שארכו עשרה חודשים (מהרגע שהתחלנו לחפש מקום למסיבה ועד אתמול), גם אתמול היה יום מורט עצבים עם תהפוכות ותוכניות שלא הסתדרו, עד שהכל בסוף הסתדר איכשהו לאחת המסיבות שהכי נהנתי בהן.

הכל התחיל בתשע לפנות בוקר כשהגענו למאפרת. נכנסנו אליה הביתה, עלינו מאתיים קומות (סתם, רק שתיים, אבל במדרגות הכי פחות נוחות שיצא לי להשתמש בהן) והתמקמנו בסטודיו שלה. ההכנות שלי באותו יום כללו אך ורק ביקור אצל הספר, כך שתפסתי לעצמי את הכיסא הנוח ביותר במקום והתחלתי לקרוא ידיעות על השטויות שהושפרצו מלשכת ראש הממשלה על רובי ריבלין וגדעון סער. כשעה וחצי לאחר מכן יצאתי לכיוון המספרה עם הנחיות מדויקות לגבי התספורת שאני אמור לעשות ונתתי את כל ההנחיות לספר. הוא עשה מה שעשה (בעיקר התעלל בי, לא ידעתי שנשים עוברות כזה סבל במספרה) ומשם חזרתי לביתה של המאפרת.

כשנכנסתי חזרה לסטודיו השתנה פרצופה של אשתי מ”אני רוצה להרוג מישהו” ל”אני רוצה להרוג עוד מישהו”. תוך כמה דקות התברר שמה שהספר עשה ממש לא התאים והתבקשתי לחפוף את הראש ולהוריד הכל. למזלנו הרב, המאפרת היתה אדיבה מספיק כדי להציע לנו את המקלחת שלה. אחרי מקלחת יסודית הצלחתי להיפטר מכל העבודה של הספר והעוזרת שלו (למרות שאי אפשר היה להאריך את השיער חזרה) ונאמר לי שהמצב טוב הרבה יותר. בנוסף, גיליתי שמכונת הכביסה של המאפרת זקוקה לניקוי דחוף, כי למגבת היה ריח של ריקבון.

בשלב מסוים המאפרת לקחה הפסקה קצרה ואז התברר לי מאיפה הגיע פרצוף “אני רוצה להרוג מישהו”. ה”מישהו” הוא המאפרת שהתנהגה אליה בגסות, במיוחד לאחר שעזבתי, ולא עשתה עבודה טובה במיוחד. המצב היה עדין במיוחד, כי אי אפשר להחליף מאפרת בהתראה כזאת קצרה ובכל זאת צריך לעשות משהו לאירוע. אשתי ישבה שם וניסתה לא להתפרץ (די בגבורה, יש לומר). כעבור שעתיים הגיע הצלם והתחילה סאגה חדשה. מסתבר שבשביל צילומי חתונה צריך פרחים, אבל אנחנו לא התייחסנו כ”כ לנושא. נשלחתי מיד החוצה לחנות פרחים שבה הצלחתי לאכול קוביית שוקולד שלמה (הדבר היחיד שאכלתי עד אותו רגע) ולבסוף אפילו לקבל פרחים. חזרתי למאפרת, התלבשנו במיטב בגדינו (אפילו הצלחתי לקשור עניבה לגמרי לבד עם הסברים מיוטיוב) וירדנו למטה.

למי שהספיק לשכוח, ביום רביעי פרסמה רשות המים אזהרה שנראית כמו אזהרה מהוריקן: רוחות, גשם היסטרי והצפות בכל מקום. אמנם היה טפטוף קל בשלב מסויים (ורוח רצינית), אבל יצאנו בכל זאת להצטלם. הצלם מצא כל מיני סמטאות ופינות ללא רוח כך שהשיער שלי לא יברח לשום מקום (מכיוון שהוא היה ללא חומר שיחזיק אותו, השיער שלה היה מחוזק בכ”כ הרבה סיכות וספריי שגם טורנדו לא היה מזיז אותו). אפילו הראינו לו את הריקוד בשלב מסוים (יש לו ניסיון כלשהו בנושא) והוא נתן לנו עצה שנשמעה טובה בזמן שהוא נתן אותה, אבל כמובן שלא יישמנו שום דבר ממנה (כי בסופו של דבר במצבים כאלה יש זיכרון שרירים ולא חשיבה). ממש לקראת סוף הצילומים, כשאנחנו כבר בתמונות האחרונות, שמתי לב לבעיה קטנה בלבוש: אין לי חגורה. בגלל שכל הבגדים נשלחו לניקוי וחזרו בחבילה אחת, השארתי את החגורה בבית.

אחרי שהסתיימו הצילומים וקיבלנו דיווח על התחרות שהוא פתח ביננו (מי עוצם עיניים יותר בתמונות. זו מומחיות מספר אחת שלי) חזרנו אל המאפרת, רצתי למעלה, התקשרתי להורים שלי והצלחתי לתפוס אותם כבר מחוץ לדלת, אבל מספיק מוקדם כדי שיביאו לי חגורה אחרת. אחרי לא מעט זמן ותיקונים אחרונים אספנו את כל הציוד ונסענו לאולם, שם כבר חיכו ההורים שלי (נראה שלא היו פקקים). התמקמנו בחדר צדדי בזמן שהגיעו ההורים של אשתי והתחלנו עם צילומי המשפחה. זה היה קצר ולעניין, אבל אז התחילו להגיע עוד אורחים ונאלצנו לדחות קצת את האוכל. קצת לפני שעת קבלת הפנים שכתבנו הצלחנו לברוח הצידה ולשלם לכל מי שצריך ומשם חזרנו לברך את האורחים שהגיעו. מסתבר שלא רק שהייתי לחוץ, גם הראתי את זה מצויין עד שאמא שלי נאלצה להגיד לי להירגע. אני לא טוב במצבים האלה.

כשעה לאחר מכן ראינו שאנשים מתחילים לשבת במקום ולאכול, אז הלכנו הצידה להכנות אחרונות. משם יצאנו אל הרחבה וביצענו את מה שקיים כמעט בכל חתונה, אבל במקרה שלנו החליף את הטקס: הריקוד שעליו עבדנו בשבועות האחרונים. באופן מפתיע למדי, הצלחנו לבצע אותו ללא טעות בצעדים ולאחר הפזמון האחרון השמעתי אנחת רווחה. לאחר מחיאות הכפיים התחילה המוזיקה והגיעו אנשים לברך ולהחמיא (אחרי הכל, לא נהוג להשמיץ במצב כזה). ממשפחתי הקרובה נמסר שהם שמו לב ליכולת שלי לספור צעדים והם אלה שצעקו “עוד פעם” מהצד. בוידאו שהם צילמו יש פרשנות לאורך כל השיר, כולל ספוילרים למה שעתיד לבוא ועוד לא ידענו.

הריקודים ברחבה התחילו ואני השתמשתי בריקוד היחיד שאני יודע – לזוז מצד לצד. לשמחתנו הרבה הדיג’יי שיתף פעולה עם בקשות המוזיקה והווליום שלנו ודאג לשמור על אווירה טובה. כשהגיע הזמן, המוזיקה נחלשה ואנשים הלכו לאכול. אנחנו כמובן הלכנו לעבוד והצטלמנו עם כל יושבי השולחנות. בזמן הזה הגיע גם מנהל המקום והודיע שצריך להשלים קצת כסף לפי מספר השולחנות שהשתמשנו בהם, כך שהלכנו הצידה לשלם עוד קצת ולאכול משהו קטן לפני שממשיכים.

ההמשך היה, כצפוי, מצגת שהכינו ההורים שלאחריה הגיעו גם ברכות משני הצדדים. משום מה הופיעו ברחבה באותו זמן גלילים עם מקלות תופים, אבל לא ייחסנו להם יותר מדי חשיבות. אחרי שהכל הנאומים נגמרו, התברר שגם ההורים שלנו הכינו הופעה – בסגנון של טררם. זה היה מרשים מאוד והתרשמנו גם מהעובדה שהעניין הזה לא דלף (מסתבר שכולם במשפחה ידעו ולא סיפרו, אפילו לא רמזו). משם המשיכו הריקודים ברחבה עד שאנשים התחילו להתפזר.

קצת לפני הסוף פניתי לדיג’יי וביקשתי שהשיר האחרון, ממש אחרי שכולם הולכים ורגע לפני שהוא סוגר, יהיה השיר שליווה אותנו לכל אורך הטיול בארה”ב (זה היה כל שיר שני ברדיו וכבר הפך לבדיחה שלנו). הוא אכן שיתף פעולה והשמיע אותו, אבל אשתי קיבלה את זה ברוח טובה. משם המשכנו לאריזה, החלפת בגדים למשהו נורמלי (ונעליים שלא גורמות לנשירת אצבעות) ואוכל. בעיקר אוכל. אחרי שבקושי הכנסנו משהו לפה במשך כל היום, אכלנו ממה שהשאירו לנו. הבעיה היחידה היתה שבמשך כמעט תשעה חודשים חשבתי על עוגת השמרים שמגישים במקום ואיך אני מתכנן לאכול אותה במשך כל האירוע, אבל בסוף לא אכלתי אפילו חתיכה אחת. לעומת זאת, תכנון אחר כן יצא לפועל ויצאנו משם לפני אחת בלילה ועם אוטו נקי (אחרי שחיכינו לגשם כל היום).

מחר יהיו הכנות אחרונות לירח הדבש. ביום ראשון, אחרי שנצא באחת בלילה מהבית (אחת בלילה השני, מעבירים לשעון חורף), נעלה על מטוס בשש בבוקר לברצלונה ונשוט משם בים התיכון.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 לספירת צעדים
  • כמו מניפה
    27/10/2018 ב12:31

    המון ברכות נדב! אהבתי את התיאורים שלך, של אירוע שכולנו מכירים, אבל החוויות שלנו ממנו שונות: כשהוא ‘שלך’ אתה גם הכי נהנה. איזה כיף שרקדת בלי להתבלבל ושהכל בסוף יצא כמו שרציתם.

    הגב
    • nadavs
      27/10/2018 ב22:56

      תודה רבה! אני מניח שהתיאורים דומים עבור זוגות רבים, אחרי הכל מדובר באותה נוסחה ובאותו אירוע בגרסאות שונות. עם זאת, בניגוד לאחרים, היינו בזמן במקום האירוע ולא מרחנו את האורחים עד אינסוף.
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.