צהריים טובים לכולם!
אתמול התקיימה פגישה לקבוצת המחקר שלי בטכניון. אחד מחברי הקבוצה הוא פוסט-דוקטורנט מהודו שמגלה מדי פעם את נפלאות ישראל (ומספר סיפורים מסמרי שיער מהודו, כמו רכבות שמאחרות ביום-יומיים). אתמול דיברנו על כך שבימים הקרובים יש חג והכל סגור. הזהרנו אותו מכך שממש הכל סגור, אין תחבורה ולא נוהגים. הוספתי שאפילו שדה התעופה סגור. הוא שאל האם התכוונתי לשדה הקטן בחיפה ועניתי “לא, כולם”. הוא היה קצת בהלם וסיפר שבהודו מרכזי הקניות עמוסים בסופי שבוע. הסברנו לו שפה הדת יותר מגבילה ויום כיפור הוא ממש מיוחד (איפה עוד מטילים מצור כללי מטעמי דת?). לפחות עכשיו עובדי הרכבת המסכנים יוכלו להתאושש ממחלתם הקשה.
כמיטב המסורת, גם השנה יוטל מצור כללי על ישראל (כאשר איסור הנסיעה יענש, כרגיל, בסקילה). עוד מסורת ארוכת שנים היא פוסט הסליחות כאן שלא מבקש סליחה ממי שאני חושב שמגיע לו, אלא דורש סליחה ממי שחייב לנו התנצלות כנה ועמוקה. הרשימה תמיד ארוכה, אבל יש בה כוכבים חוזרים.
הראשונים ברשימה חזרו להיות נציגי החרדים בכנסת ובממשלה שמוציאים את המיץ מכל משבר אידיוטי שהם פותחים בו. מציעים חוק גיוס נוח? יש איזה רב בן מאתיים עם יכולת קוגניטיבית של רובוט צ’ט באינטרנט שמגיב אוטומטית ב”לא”. רוצים לבנות גשר בדרך שתפריע הכי מעט לתנועה? מה פתאום בשבת, חילול קודש. ובכלל, מי צריך את הגשר הזה. עיריות העבירו חוקי עזר לפתיחת חנויות בשבת? נשתמש בחוק המרכולים (אחרי שאמרנו שלא נעשה את זה) ונעקוף את חוקי העזר. שלוש וחצי שנים בממשלה מילא שוב את ראשי הפוליטיקאים החרדים בשתן, אבל הלפיד הנוכחי לא מאיים להוציא אותו משם.
הגוף הבא בתור הוא משטרת ישראל שנכשלה באופן טוטאלי בשמירת הסדר הציבורי. בעקבות הפגנות הנכים, ראו אנשים נוספים כי טוב וירדו לכביש: תומכי פונדקאות לגברים, גמלאי המשטרה וחרדים שמתנגדים להכל בערך (טוב, הם המציאו את הפטנט). כל מי שמרגיש מקופח או מסכן, עם או בלי ביסוס מאחורי זה, פשוט יורד לכביש בעוד המשטרה עומדת חסרת אונים מהצד או משתפת פעולה עם העבירה. כולי תקווה שהמפכ”ל החדש ישים סוף לדבר הזה וידאג לאכיפה של חוקי התנועה. לא עומדים על כביש מהיר.
גם שר האוצר כחלון חייב התנצלות לכולם. הוא נכשל באופן מוחלט במשימה שלקח על עצמו (הורדת מחירי הדיור) ובמקום לעמוד בהתחייבות שלו שלא להתמודד בבחירות הבאות, החליט לשקר לציבור באופן בוטה ולפרסם שיש ירידה בקצב עליית מחירי הדיור. בקיצור, הנגזרת השניה שלילית. העובדה שהנגזרת הראשונה (שינוי מחירי הדיור) חיובית לא מטרידה אותו יותר מדי וגם העניין הקטן הזה שלפיו מחירי הדיור היום גבוהים מאלה של 2015 ללא ממש טורדת את מנוחתו. כחלון נמצא בקמפיין בחירות כבר שנה, על חשבוננו, ושום דבר לא יעצור אותו, בטח לא המציאות.
רכבת ישראל מצטרפת השנה לרשימת המתנצלים עם כאב הראש שהם גורמים לנוסעים בעקבות השינויים שהם עושים כל שני וחמישי. פתיחת קו לכרמיאל, סגירת קו לכרמיאל, סגירת תחנות, פתיחת תחנות אחרות והמצאות שונות ומשונות שיגעו את נוסעי הרכבת, העמיסו על הכבישים וכל זה בשביל לפתוח רכבת לירושלים שתגיע בכלל רק עד נתב”ג. כזה ביזיון לא נראה הרבה זמן, וזה עוד בלי להחשיב את הוירוס המסתורי שתקף את נהגי הרכבת אתמול.
הפוליטיקאי הראשי שחייב התנצלות לכולם הוא בנימין נתניהו. לאו דווקא על משהו ספציפי, אלא יותר על התנהגותם שלוחת הרסן של חברי ממשלתו. שרי הבית היהודי עושים מה שבא להם בהשראת הקול בראש שלוחש להם (קולו של נציג מועצת יש”ע), משה כחלון מחריב את שוק הדיור, גלעד ארדן ממציא פיגועים ומירי רגב מדברת. אני מבין שחשוב לו לשבת על כיסא ראש הממשלה בשביל להתחמק מהעמדה לדין, זה באמת עניין בעייתי. אבל אפשר תוך כדי גם לעשות משהו. ממילא כולם יצביעו לו, שלפחות יקח אותנו לכיוון חיובי ולא יתן לשרים שלו למשוך לכיוונים הזויים.
ולסיום, חברות הכבלים והלוויין שחוסמות את ה-VOD מסיבה לא ברורה בעליל צריכות להתנצל רטרואקטיבית על כמה שנים אחורה. העניין הזה עדיין לא ברור לי. למה משביתים שירות אוטומטי לגמרי? אפשר פשוט להוסיף שקופית שאומרת שאין שירות לקוחות עד יום רביעי בערב ולפתור את העניין הזה, אבל מתעקשים שם לכבות הכל. אולי יום אחד מישהו יתן את הדין על זה.
שיהיה צום מענה לצמים, בתיאבון לאוכלים ונסיעה טובה למי שהולך לעלות על הכביש המהיר ביום היחיד בשנה בו זה לגיטימי.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
לדעתי הצנועה, מי שבאמת אשם – זה העם. העם הזה, שמניח לכולם להתעלל בו.
כי בראש רשימת האשמים עומד בנימין נתניהו. הוא זה שמאפשר לכחלון לעשות את מה שהוא עושה. הוא זה שמאפשר לליצמן, גפני, ודרעי – לשדור את הקופה הציבורית עבור החרדים. בנט עושה את זה עבור הדתיים והמתנחלים, ליברמן עושה את זה עבור המתנחלים ועבור משרד הביטחון. כולם דואגים לציבור הבוחרים שלהם – ורק ביבי לא דואג לאף אזרח “רגיל”. כי את האזרחים הרגילים רק מקפידים לסחוט במיסוי – מתוך תקווה לתת להם כמה שפחות שירותים, שעולים לממשלה כסף. היום התפרסמה תוכנית חדשה עבור שוק הדיור: משכנתא שתכסה 90% ממחיר הדירה, במקום 75% כיום. הורדת האחוזים ל – 75% , שבוצעה לפני כמה שנים, בוצעה כאקט של זהירות. גם לשמור על הלווים שמתחייבים בלי חשבון – גם לשמור על יציבות הבנקים, במקרה של מפולת במחירי הדיור. עכשיו זורקים את הזהירות לפח, שהרוכשים יסתבכו עוד ועוד בהלוואות. אבל אף אחד לא עושה את מה שצריך: הורדה במחיר הקרקע הממשלתית, הורדה במיסוי על קניית דירה, עידוד התחלות בנייה, עידוד הבאת עובדים זרים, הגדלת ההיצע בצורה דרמטית ע”י בנייה ממשלתית. כולם יודעים מה צריך לעשות – אבל אף אחד לא עושה. כי מה שצריך לעשות – יעלה כסף. בין אם בהשקעות מעשיות – בין אם בהקטנת ההכנסות הממשלתיות משוק הדיור. לביבי לא אכפת מהזוגות הצעירים בשוק הדיור. לא אכפת לו מהחקלאים, שיש להם שר חקלאות שדואג למתנחלים ולא לחקלאים. לא אכפת לו מהחולים, הקשישים, הנכים, שהשר שלהם – סליחה, סגן שר – דואג לציבור החרדי מבחינת שאיבת כספים ותקציבים, ולהשלטת טרור דתי (כמו בנושא עבודות הרכבת בשבת). לביבי אכפת רק מהתמיכה הגורפת בו, מצד כל הפרזיטים האלו- מה שישאיר אותו ראש ממשלה. אותו הדבר בנושא חינוך. אותו הדבר בנושא תחבורה, כי ביבי “רואה מחלפים – ולא רואה פקקים”. ואחרי כל ההצלחות המדהימות האלה, כראש ממשלה – הוא גם מסובך פלילית בתיקי 1000, 2000, 4000. ואישתו מסובכת גם היא ב”חמגשיות” במאות-אלפי שקלים ובתיק 4000. ואחרי כל זה – הסקרים מנבאים לו 30 מנדטים, יותר מכל מתמודד אחר.
אכן, חציר העם. או כדברי שלום חנוך “הציבור מטומטם – ולכן הציבור משלם”. זה העם שלנו, שיש בו יותר ויותר בהמות, יותר אלימות, יותר גסות רוח, יותר בורוּת. ממקומך באקדמיה אולי נשקף נוף אנושי אחר – אבל, בגדול, זהו עם ישראל הנוכחי: עדר של בהמות.
כמובן שמהחלון במשרד שלי באקדמיה נשקף נוף אחר, יש עץ שמסתיר אותו. וברצינות, יש סינון מאוד אגרסיבי בכניסה לטכניון שחוסם חלק גדול מהתופעות האלה. עם זאת, אין אף עם שבו כולם פרופסורים מנומסים. טוב, אולי מנומסים כן, כי זה תלוי תרבות. אבל גם בארצות התרבות של אירופה, ברגע שתתרחק מהערים הגדולות עם האקדמיה המבוססת תמצא טמטום שלא יבייש ראיון עם קובי פרץ.
ההבדל הוא שפה הבחירות נסובות סביב פחד. המדיניות מאז 1948 היא “בו! ערבים!” ומאז 1977 “בו! ערבים! ארץ ישראל השלמה! אנחנו לא מפא”י!”. פחד מאפשר לך לבנות מערכות ריכוזיות וגרועות כי עכשיו “מצב חירום”. אם בטעות הגעת לשגשוג כלשהו, תידפק עם פופוליסטים בעלי מדיניות “עץ הכסף” שרואים את אורלי לוי מאיימת עליהם ומנסים למוטט את כלכלת ישראל על הראש שלה ולא על ראש הבא אחריה.
nadavs
פעם, לפני שנים, נהניתי לחשוב על עצמי כעל מישהו ש”מנבא” את הלך הרוח הציבורי. נגיד, בבחירות שבהן הצבעתי עבור “מפלגת הגמלאים” – מפלגת הגמלאים אכן זכתה להצלחה גדולה ולגמרי בלתי צפויה. במבט לאחור, קל להבין, שההצבעה הזו לא היתה רק עבור הגמלאים – אלא גם סוג של הצבעת מחאה. היתה קורלציה בין התקווה שהיתה גלומה במועמדים השונים – לבין העונש שהם קיבלו בקלפיות משלא סיפקו את הסחורה. לא רק רפי איתן והגמלאים שלו. טומי לפיד הביא את “שינוי” להישג מצוין – התיישב על כסא השר ולא עשה דבר למען אלו שבחרו בו. בבחירות הבאות “שינוי” נמחקה. הבוחר העניש – ובצדק. ובאופן מיידי. באהוד ברק התגלמה תקווה גדולה – וכשהתבררה האכזבה בפועל – העם בעט בו והוא הפך לפוליטיקאי מאוס.
רק ביבי מצליח לשרוד, למרות המציאות. למרות תיפקודו. למרות הפרשות הפליליות. הוא ממשיך להיחשב “מר ביטחון” למרות כל הרקטות והעפיפונים מעזה. ישובי עוטף עזה נמצאים במלחמה מתמדת מזה שנים – וכאילו כלום. מלחמת “צוק איתן” נגמרה בחוסר הכרעה מהדהד – ועדיין תושבי שדרות ממשיכים להצביע עבורו. דור שלם של צעירים הורחק בזדון מהיכולת לרכוש דירה, ועדיין הוא “מר כלכלה” – וחלקם ממשיכים להצביע עבורו. את זה אני כבר לא מצליח להבין. את העובדה, שאנשים ממשיכים להצביע עבורו. את האופן, שבו הוא מצליח לשמור על תדמית חיובית בעיניי מצביעיו. כשאני שואל אנשים, הטענה הרווחת היא “אין בעד מי להצביע”. תדמיתית, זה נכון. בוז’י הרצוג נתפס כדמות רכרוכית וגם כשמאלן, אוי לאותה הבושה. שלי יחימוביץ’? גם כשמאלנית, בואך מר”צ – גם כפמיניסטית הזויה. באמת, יש בעיה של מנהיגות. ולמרות זאת, אינני מצליח להבין את מי שבוחר בכישלון אפשרי על פני כישלון מוכח. בוז’י אולי יכשל – ואולי לא. אבל ביבי כבר נכשל, בגדול. אז זה המצב: אני והעם פנינו לשתי דרכים שונות. שוב אינני מנבא דבר. מאד עצוב, בעיניי.
הפוך, כמובן:
אינני מבין את מי שבוחר בכישלון מוכח – על פני כישלון אפשרי.
למען ההגינות, “שינוי” התרסקה בגלל שטומי לפיד עזב אותה לפני הבחירות. בדיוק כמו “יש עתיד”, זו היתה מפלגה של איש אחד.
לגבי ביבי, ההערכה שלי, על סמך מספר שיחות עם אנשים מ”טיסת השוקולד” ועד מהנדסים בטכניון, היא שיש פחד אמיתי מהקמת ממשלת שמאל. ביבי עשה עבודה נהדרת בשיווק האנלוגיה של “שמאל = יכנעו לערבים”, “שמאל = החזרת שטחים” וחשוב מזה, “ימין = ביבי”. אחרי הכל, לא חסרים אנשי ימין שיכולים להיות ראש הממשלה, אבל הפחד מכך שמישהו מהשמאל יקח את השלטון כל כך חזק עד שהוא גורם לאנשים עם נטיה ימנית לבחור שוב בליכוד למרות הכישלון בכל תחום שבו מוצהרת הצלחה (ראה בחירות 2015 ותזוזת המנדטים מהבית היהודי לליכוד).
מעבר לכך, וכאן אני כבר נכנס לספקולציות מדמיוני הקודח, שתי המפלגות הגדולות בשמאל אפילו לא מנסות לתקוף את נתניהו מתוך איזו מחשבה מוזרה להיכנס איתו לממשלה. הביטחון הוא נושא כ”כ קל מהבחינה הזאת (ירי חמאס, מו”מ עם ארגון טרור תחת אש, שחרור מחבלים והרשימה עוד ארוכה) ומהצד של לפיד שומעים מדי פעם מלמולים על סיגרים ומגבאי בעיקר נסיונות להימנע מסכינים בגב. כשהמועמד מהמחנה שלך אומר שהוא נהדר ואין אף אחד שמערער על הקביעה הזאת, למה שתעריך אחרת?
nadavs
אני חושבת שביבי נבחר שוב ושוב כי הוא היחיד שיודע אנגלית וחשבון ברמת חמש יחידות. ואני אפילו לא צוחקת.
נשמע לי קצת מוגזם. גם ההשערה שבגלל הדברים האלה הוא נבחר וגם ההשערה שהוא היחיד בכנסת עם ההישגים האלה.
nadavs