הפתעת הבחירות

צהריים טובים לכולם!

אתמול, אחרי שבועות רוויי מתח וכסיסת ציפורניים, הודיעה סתיו שפיר שהיא לא תתמודד על ראשות עיריית תל אביב. הפתעה כזו לא נרשמה מאז הפעם האחרונה שנבחרת ישראל לא הגיעה למונדיאל. הסיבה הרשמית, שאותה היא כתבה בנאום ארוך ומרגש, היא מצב החירום שבה נמצאת ישראל כרגע. ללא ספק מטרה ראויה. חברת הכנסת שפיר נשארת להילחם למעננו בכנסת ולצעוק על תקציבים של עשרות מיליוני שקלים כשהיא יכלה לקחת את כיסאו של חולדאי ולשלוט על שישה מיליארד שקלים. כסף שלטענתה יאפשר לדאוג לדיור בר השגה, פיקוח שכר דירה, פיתוח תחבורה ציבורית ובאופן כללי להפוך את תל אביב לגן עדן. בעצם, כשקוראים את הפסקה הזאת, מבינים למה שפיר בחרה לא להתמודד. לא היה לה סיכוי.

תושבי תל אביב, עם כל תיעובם לביבי, הם לא אידיוטים. כל מי שיש לו דירה או מתכוון שתהיה לו דירה בעיר יום אחד מבין שרוב תוכניותיה של שפיר הן אסון. פיקוח שכר דירה הוא כישלון בכל מקום שבו הוא קיים (בין אם לא אפקטיבי ובין אם יוצר עיוותים ונזקים אדירים לעיר ולאוכלוסיה), דיור בר השגה הוא שם קוד נהדר לסלאמס (ומי לעזאזל רוצה את זה בעיר שלו) ומלחמה בזיהום אוויר היא מטרה ראויה, אבל בעלי הרכבים בעיר מבינים יפה מאוד במי בדיוק מתכוונים להילחם. חולדאי כנראה לא מושלם (אין לי מושג, אני משתדל להימנע מהעיר הזאת ככל הניתן), אבל מפה ועד לבחור בהזיות כמו סתיו שפיר או אסף הראל המרחק גדול.

כמה עשרות קילומטרים דרומה לשם נראה שיש חגיגה גדולה של דיסאינפורמציה. ממצרים זורמות שמועות על הסדרה עם חמאס, מירושלים זורמות הכחשות ונראה שלאף אחד אין מושג מה כל אחד רוצה. ליברמן, כמיטב המסורת, עסוק בלעשות שרירים למרות שהוא והבוס שלו שרפו כבר מזמן את כל האמינות של ממשלת ישראל ושל עצמם בנושא. אם אכן הם יסכימו להפסקת אש של שנה, זה יהיה ביזיון גדול. אני לא תומך במלחמות, אבל גם לא תומך בהסכמים שיביאו בוודאות למלחמה. בשנה אי אפשר להספיק שום דבר, בטח לא כשמדובר בשנת בחירות בישראל. כל פוליטיקאי ינסה להיראות כמו בריון יותר גדול מחברו ועד שתושבע הממשלה ה-35 יגמר הזמן למשא ומתן ותסתיים הפסקת האש.

הפסקת האש של חמש שנים, שעליה דיברו בהתחלה, נשמעת כמו הצעה קצת יותר רצינית (למרות שגם אליה ישראל מגיעה בזחילה ומתוך עמדת חולשה). אמנם אין שום ערובה לכך ששני הצדדים ישמרו עליה, אבל הסיכוי שלה להוביל למקום טוב יותר גדול יותר מהסיכוי של אסף הראל לשבת על כיסא ראש העיר. למרבה הצער, נראה שתקופת החגים או השגרה שלאחריהם הולכת להיות שחזור של צוק איתן עבור תושבי הדרום.

ולסיום, בטכניון אני מתקרב למאמר הראשון שאני חתום עליו. המנחה שלי כתבה סקירה על העבודה שבוצעה אצלנו בקבוצה, ובנוסף אליה חבר נוסף לפרויקט שלי ואני נוסיף כמה דברים במאמר ושמנו יופיע עליו. העניין החשוב כרגע הוא מי יופיע ראשון (מסתבר שזה אישו רציני). מכיוון שלשנינו אין עניין לריב על הנושא, החזרנו את הנושא להכרעתה של המנחה. גם אם לא אופיע ראשון (וזה ככל הנראה יהיה המצב, מכיוון שכל מה שמופיע במאמר הוא פרי עבודתו של החבר השני לקבוצה), יהיו עוד הזדמנויות רבות בעתיד, כשהעבודה שלי תתחיל לתת משהו.

יום טוב.
שלכם,
nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.