מחיר ההתערבות

צהריים טובים לכולם!

אתמול בערב קרה הבלתי נמנע – מירי רגב לא תלחץ את היד למסי. בסופה של סאגה אחת ארוכה ומביכה מתברר שלמרות כל הפנטזיות של רגב על משחק בירושלים בירתנו הנצחית לנצח נצחים ולחיצת יד למסי (עם האיום המפורש “נראה מי ילחץ יד למי”), פעילי BDS ויתכן שגם השכל הישר בנבחרת ארגנטינה שהבינו שהולכים לעשות עליהם סיבוב פוליטי הצליחו להבריח אותם מכאן. שני חובבי הקרדיטים האומנותיים בישראל, רגב ונתניהו, כבר מתכננים את תשדירי התעמולה של הליכוד לבחירות הבאות עלינו לטובה ב-2019. תמונה שלהם עם מסי תעשה פלאים אצל המצביעים שיבינו מיד מי זה שדואג להם לבידור תוך כדי צעקות על השמאל (או לפחות כך הם חושבים).

מכיוון שבחודש מאי ירושלים עלתה על ראש שמחתנו, החליטה רגב לבזבז כמה מיליוני שקלים ששייכים לציבור כדי להעביר את המשחק המתוכנן מחיפה (העיר הזאת עם הערבים) לירושלים (העיר הזאת עם הערבים, אה, סליחה, בירתנו הנצחית). למרות ההתלהבות הגדולה מכך שמשחק כדורגל חסר כל חשיבות יתקיים באחת הערים הנוראיות בישראל, נראה שלא כולם התלהבו מזה. למרות שבישראל אוהבים לנופף בגאווה בזקפה הלאומית, יש כאלה שזה מטריד אותם ולא אוהבים לראות את זה. חשבתי שקמפיין MeToo בשנה שעברה היה די ברור בנושא הזה, אבל נראה שהמסר לא הגיע לכולם.

מלבד נושא ה-BDS, הכבידה על המשחק גם פארסת הכרטיסים. נראה שלא יכלו למצוא נושא פחות מביך לשחיתות, אבל אין מה לעשות. יש אנשים שפשוט לא עומדים בזה. מרוב רצון להיראות “חברתיים” (כלומר לדאוג לאנשי שלומנו וליצור תדמית חלקית של אנשים טובים) הוקצה חלק גדול מהכרטיסים לכל מיני אוכלוסיות מסכנות יותר או פחות (כמו ילדי עוטף עזה) כשלצידן אוכלוסיות ממש לא מסכנות (מקורבים להפקה ולמשרד התרבות). כולי תקווה שבעקבות הדברים האלה יותר אנשים יפנימו שיש לבטל את משרד התרבות והספורט, אבל אין סיכוי. ימשיכו לנסות להחליף את רגב ולטעון שצריך שם את “האנשים הנכונים”. לרוב מי שטוען את זה מגיע מהצד הפוליטי שלא יראה שר משלו במשרד התרבות בזמן הקרוב, אבל תמיד טוב לפנטז.

הרחק מהקשקוש הארגנטינאי הזה מתקדמות ההכנות לחתונה בקצב מהיר. אתמול נקנה הפריט האחרון הדרוש לחתונה (נעליים) וכעת אני מוכן לחלוטין לנסיעה לפראג. בשישי האחרון עברנו הדרכה קצרה לגבי התהליך בפראג וכל מה שנצטרך לעשות כשנגיע לשם. מי שהסביר לנו נתן טלפון של בחור בשם אנדריי ומסתבר שאותו אנדריי יכול לסדר הכל – התנהלות מול המשטרה, סידורי פרחים והסעה משדה התעופה. לכל דבר יש אנדריי. בסך הכל הצ’כים נשמעים כמו אנשים מאוד רציניים שכדאי לעמוד בכללים שלהם (מי שדיבר איתנו טען שאסור לאחר בשניה, אחרת החתונה מבוטלת. סוף סוף אנשים שיודעים לעמוד בזמנים). חבל שפה בארץ לא לומדים לערוך חתונות בזמן (כשכתוב חופה ב-20:30 הכוונה היא לפחות ב-21:15).

ולסיום, בטכניון כבר מתחילים להריח את סוף הסמסטר. נותרו עוד שלושה תרגולים עד סוף הסמסטר, אך מכיוון שאפספס אחד המתרגל השני יחליף אותי (ואני אחליף אותו חזרה בשבוע לאחר מכן). נראה שהסטודנטים אצלי קצת שכחו מה הם למדו רק בשנה שעברה (ובשנים שלפניה), אבל אני מנסה מדי פעם לתת להם תזכורות. בעוד שבועיים אראה מה קורה בקבוצה השניה.

יום טוב.
שלכם,
nadavs