ערב טוב לכולם!
כמדי כמה שנים, פתחו אתמול ישראל ועזה בעוד סיבוב מהנה של “אבל הוא התחיל”. חוקי המשחק פשוטים וברורים – צד אחד צריך לירות על הצד השני ולהגיד “אבל הוא התחיל”. אין הגבלה על מידת ההליכה אחורה בביסוס הטענה. אפשר, למשל, להיזכר שבשבוע שעבר חוסלו פעילי גי’האד איסלאמי ובגלל זה לירות על ישראל. ישראל, מצידה, תטען שאותם פעילי ג’יהאד תכננו וביצעו פיגועים נגד ישראל אי שם מזמן. כל הולך ומתרחב מעגל התירוצים עד שמגיעים לימי התנ”ך ומגלים שמישהו נתן סטירה למישהו אחר ומאז הכל התחיל.
אמנם כרגע נראה שהמצב נרגע, אבל אין לדעת. לשני הצדדים יש אמינות של, ובכן, עצמם עם נטיה מוכחת להפר הפסקות אש בערך כל הזמן. נפתלי בנט כבר הודיע שאין שום הסכם, אבל נראה שהמציאות לא מתעניינת בדבריו של נפתלי בנט. אני מקווה מאוד שהשקט הזה ישמר, אבל מדיניות ה”רסיס בישבן” שמופעלת כלפי עזה ככל הנראה לא תחזיק יותר מדי ונצטרך למצוא שוב שם פאלי למבצע צבאי גדול.
כשהוא לא עסוק באיומים על עזה, איראן והשמאל, ראש הממשלה שלנו מתגלה כאיש חזון. לפני כמה שנים הוא דיבר על סייבר, מילה שהיתה חמה מאוד בתחום ההוצאות הממשלתיות וכרגע משמשת כסחורה חמה בבתי הספר (שמטרתם, כידוע, להכשיר מתכנתים לצבא). אמנם כבר אז ישראל היתה חזקה בתחום אבטחת המידע (השם העברי והמשעמם ל”סייבר”), אבל לא נורא, מי שמתכנן להיות ראש ממשלה תשע שנים ברצף צריך להזכיר לכולם שפעם הוא אמר מילה והיום כולם אומרים אותה.
השבוע ביבי לקח הימור הרבה יותר משמעותי. ביום שני הוא פרסם סרטון שלו שבו הוא מדבר על קוונטים. מאוחר יותר הוא גם פירט – חישוב קוונטים. מי שקצת מתמצא בתחום מבין שאין דבר כזה “חישוב קוונטים” והכוונה היא כמובן “חישוב קוונטי”. הנושא הזה הוא באזוורד נהדר עם ציפיות בשמיים ותחזיות פנטסטיות, אבל בעיה אחת – הוא לא קיים. כלומר תחום המחקר הזה קיים ויש כמה ניסויים התחלתיים מאוד שאולי מראים היתכנות, אבל מפה ועד ביצוע ממשי של חישובים קוונטיים המרחק עוד גדול מאוד.
מדובר בהימור לא קטן שאם יצליח יביא לישראל תעשיה אדירה (סתם, אין סיכוי. כל מה שיצליח פה יברח מיד לארה”ב) ויציב את ביבי כאיש חזון אמיתי (לפחות בתחומים מסוימים). הסיכוי שזה יקרה לא גדול, אבל בינתיים אפשר לנסות לנצל את המצב ולטעון שמכיוון שאני עוסק בחישובים של משוואות קוונטיות אני זכאי למלגה גבוהה יותר מזו שהטכניון נותן. אני בטוח שיוכלו לתת עוד קוונטה אחת לפחות.
ולסיום, בעוד 15 ימים יתקיים האירוע הגדול של השנה – אני אלבש חליפה ואנסה לא למות מחום. ההכנות לאירוע הולכות ומתקדמות, השמלה כבר כמעט מוכנה, הטבעות מחכות בקופסה ובשישי הקרוב יש לנו הסברים מפורטים על הפרוצדורה בפראג מפי האיש הרלוונטי בחברה שמסדרת לנו את כל העניינים. רק נותר לקוות שלא יפתחו במבצע שישבית את נתב”ג, אחרת נצטרך לירות עליהם קוונטים.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
אתעלם באלגנטיות מהפוליטיקה והבטחון (מספיק חכמים סביבי דנים ודשים בזה, קטונתי…) ואפילו מהמדע (בורה גמורה בכל הקשור לקוונטים) ואפצח ב”קולולו” על יום החתונה הקרב ובא. אני זוכרת שחיפשתם אולם/גן אירועים בארץ….בסוף החלטתם על פראג? או שבפראג זה רק הטקס הרשמי ובארץ זו מסיבת חתונה???
מחזיקה אצבעות שאף אחד לא ישבות וישבית לכם את השמחה…….
בפראג הטקס הרשמי ובארץ זו רק מסיבה. בלי רבנות, בלי שום דבר. כשיגיעו האישורים מפראג נלך איתם למשרד הפנים ובזה יגמר הטקס בישראל.
שמחתי לשמוע שאת לא רובוט 🙂
nadavs