הטלת מצור למתקדמים

ערב טוב לכולם!

בשקט בשקט, בשבוע האחרון הוטל על ישראל מצור ימי כמעט מוחלט. אמנם קצת איבדנו פרופורציות בעקבות הזכיה באירוויזיון, פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים והיכולת המדהימה של חמאס להפוך כל אירוע חסר חשיבות מעשית (כמו העברת השגרירות) למיצג אור-קולי שעולה בחיי אדם, אבל ישראל היתה נצורה. לא, חמאס לא גרם לזה. גם לא האיראנים על הגבול או הטורקים שהחליטו שוב לעשות הצגות. מי שגרם לזה הם ועדי העובדים בנמלי אשדוד וחיפה שפתחו בשביתה בלתי חוקית בגיבוי מוחלט של ארגון הטרור הגדול בישראל (ההסתדרות) ובית הדין לעבודה שכבר מזמן הפך לזרוע המשפטית של הארגון הזה.

לאחר שהחליטו בריוני הועד לשבות מיהרו הנהלות הנמלים לעתור לבית הדין לעבודה על מנת להכריח אותם לחזור לעבודה. ראשי הועדים לא טרחו להגיע לדיון. לאחר מספר דיונים כאלה החליט בית המשפט שיש להביא את ראשי הועדים לדיון בכוח. מה עשו ראשי הועדים? מה שעושה כל חבר מאפיה מספיק בכיר: נעלמו. לא ענו לטלפון, לא היו בבית, פשוט התחבאו מהמשטרה כמו אחרוני העבריינים. אחרי יותר מדי דיונים החליט בית המשפט להטיל קנסות של עשרות אלפי שקלים על ראשי הועדים. רק אז החליטו הפושעים להגיע לבית המשפט, לא לפני שפרסמו הודעות לחברי הועד שבהם ביקשו שישתתפו איתם בקנס וטענו שהם פשוט נלחמים על הפרנסה שלהם.

במדינה נורמלית, כל ראשי הועד האלה היו מפוטרים בלי פיצויים ובלי התראה מראש, כולל צווי הרחקה מהנמל. מכיוון שישראל היא לא מדינה נורמלית, בדיון שנערך אחרי שראשי הועדים טרחו להופיע הם הבטיחו שיחזרו לעבודה ולאחר דיון חסוי הוחלט שהם יחזרו לעבודה ובינתיים לא יוטלו עליהם הקנסות עד הדיון הבא ביולי. אם אני צריך להמר, גם אז הם לא ישלמו שקל. בית הדין לעבודה הפך לסניף של ההסתדרות והופך כל עובד למלך וכל מעסיק לעבריין ופושע. מי שפותח עסק בישראל שקול למתאבד ונתון לחסדיהם של עובדיו. אמנם יש אנשים אמיצים שמוכנים להעסיק אחרים, אבל הם לוקחים על עצמם סיכון עצום. אווירה כזו עויינת היא מתכון בטוח להעלאת יוקר המחיה והפיכה של החיים בישראל לקשים יותר. אבל אין מה לעשות, חייבים להגן על פועלי הנמל המסכנים שכבר לא יודעים מה לעשות עם הכסף שנוזל להם מהאוזניים.

על מנת להחמיר את המצב, סקרי הבחירות האחרונים מראים שאזרחי ישראל רוצים להכניס לכנסת בתפקיד מפתח את אורלי לוי אבוקסיס, מישהי שאחראית על כמה מהצעות החוק המסוכנות יותר כלכלית בזמן האחרון (נותנת פייט חזק לסקטור הסוציאליסטי במפלגת העבודה). אחת ההצעות ההזויות יותר היא משכנתא על 90% מערך הדירה בערבות מדינה. נראה שמישהי הסתכלה על המשבר של 2008 בארצות הברית והחליטה שהגיע הזמן שגם לנו יהיה.

פשוט לא יאומן איך הציבור בישראל בולע את הקשקושים האלה פעם אחר פעם. לא ברור מאיפה אנשים חושבים שכל אותו כסף מופלא של המדינה מגיע. הצרה היא שזה לא משנה. אם לא תהיה אורלי לוי, יגיע מישהו אחר שיבטיח לציבור הרים וגבעות וידרוס את כל כללי ההיגיון כדי להגיע למטרה שלו (מישהו אמר מחיר למשתכן?) – לקבל פנסיה מהכנסת. גרוע מכך, באחד הפוסטים שטענו שאורלי לוי מסוכנת הגיע מספר גדול באופן חשוד של מעריצים שטען שהיא מדהימה והסיבה שאנשים מתנגדים לה היא שהם “גברים לבנים” (היכונו לקמפיין 2008 של אובמה). המשך הדיון שם (לא השתתפתי בו, יש גבול לסבלנות שלי) החזיר אותי לימים היפים של 2012 והדיונים שערכתי על קיר הפייסבוק של לפיד. זה היה כמו לריב עם תוכי. אמנם התוכי שם לא היה גזען כמו תומכי אורלי לוי, אבל זה היה קרב אבוד מראש. כולי תקווה שהיא תמצא את עצמה מחוץ לכנסת יחד עם מעריציה ולצד אלי ישי, משה פייגלין ואריה דרעי. אני בטוח שהליכוד והעבודה יביאו מספיק אידיוטים חדשים לכנסת העשרים ואחת.

ולסיום, בשבת בערב ישבתי במשך כמעט ארבע שעות וצפיתי בכל מיני אירופאים שרים שירים לא ברורים. שעתיים וחצי לאחר ההתחלה הגיע סוף סוף החלק החשוב ביותר – תוצאות ההצבעה. לא הייתי בכזה מתח בהצבעת אירוויזיון הרבה זמן. הצבעת השופטים הנוראית לא עזרה לתחושה, אבל לשמחתי הרבה הצבעת הקהל שווה בגודלה לזו של השופטים והקהל באירופה קצת פחות מוטה פוליטית מהשופטים. יהיה משעשע במיוחד לראות את מירי רגב מביטה בעיניים כלות בתחרות שהיא לא יכולה לגעת בה ובמחליף שלה (בתקווה שיהיה כזה עד אז) מקבל את הקרדיט על ארגון נהדר ותחרות למופת. לפחות איגוד השידור האירופי מספיק חזק כדי להגיד לממשלת ישראל לא לגעת בכלום. הדבר האחרון שהם היו רוצים זה להוציא את ישראל משם.

יום טוב.
שלכם,
nadavs