מתרגלים חניה

ערב טוב לכולם!

שלושת הימים האחרונים מהווים התקדמות גדולה מאוד בתואר השני, לפחות מבחינה מנהלתית (כלומר בדברים החשובים באמת. במחקר עצמו יש מעט מאוד התקדמות, כי מה כבר אפשר לעשות בשבועיים עם כמעט אפס ידע?). החלק הראשון נוגע למצוקת החניה האישית שלי. מכיוון שעד יום ראשון לא היה לי אישור כניסה לקמפוס, נאלצתי לחנות אי שם באוויר הפסגות של נשר ולהיכנס מאחד השערים הנידחים ביותר בטכניון (למזלי, לכרטיס הסטודנט יש תוקף אינסופי). אמנם בבוקר זו לא היתה טרחה מיוחדת, אבל בערב או בצהריים, אחרי יום לימודים, היה קצת לא נעים לטפס לשם.

ביום ראשון, אחרי ששכנעתי את הביטחון בטכניון שאני אכן מלגאי עם מספיק מנות מלגה, קיבלתי סוף סוף תווית חניה שמאפשרת לי לחנות כמעט בכל מקום. הבעיה היא שאין איפה לחנות. מכיוון שאני מגיע יחסית מאוחר (בגלל חיבתי המיוחדת לשינה) החניות הפנויות היחידות במקומות סבירים שייכות למיזם הרכב השיתופי Car 2 Go שמטרתו העיקרית היא למנוע חניה מאנשים ששילמו מחיר מלא על רכב. גם ביומיים האחרונים, אחרי שזכיתי לעבור בשער הטכניון בלי בלבולי מוח, עדיין נאלצתי לחנות קרוב מאוד לאותו שער ממנו נכנסתי בימים שלפני כן. ההליכה לא התקצרה יותר מדי, אבל הנסיעה התקצרה ביותר מקילומטר (כן, יש הרבה כבישים בנשר).

היום, לאחר עוד דין ודברים עם ביטחון הטכניון, התברר שמותר לי לחנות בחניות הצמודות ממש לפקולטה. מדובר בחניות שנמצאות במרחק שלוש שניות הליכה מהבניין. הצרה היא שאני לא היחיד שמותר לו לחנות שם וישנם בערך עוד מיליון סטודנטים לתארים מתקדמים שרוצים את החניות היוקרתיות האלה. גרוע מכך, אותם סטודנטים מגיעים לטכניון בשעות כמו שמונה לפנות בוקר ותופסים את החניות. אנסה מחר להיכנס לשם, אבל רוב הסיכויים שאמצא את עצמי מסתובב חזרה לאחד החניונים העליונים.

עוד מכתב שהגיע הוא מכתב אישור המלגה. מסתבר שלמכתבים לוקח המון זמן לעבור מהפקולטה שלי לבית הספר ללימודי מוסמכים (הליכה של חמש דקות). אחרי דיונים רבים הגיעו למסקנה שניתן לאשר לי מלגה לכמה חודשים (עד לאישור נושא המחקר). מיד לאחר מכן הגיע מייל נוסף ממדור שכר לימוד המאשר שתשלום שכר הלימוד הקרוב יכלול רק אגרת שמירה ודמי רווחה לאגודה (צריכים כיסאות מרווחים לבכירי האגודה, ככה הם מתכוננים לתפקיד בכנסת). בהודעת התשלום הקודמת רצו ממני סכום ברמה של פשיטת רגל עבור שכר הלימוד, אך טוב לדעת שהמחלקות השונות מתקשרות ולא נגרם נזק לחשבון הבנק שלי.

מעבר למכתבים ואישורים, היום התקיים התרגול הראשון שהעברתי. לאחר שלמדתי את הנושא והבנתי את התרגילים ופתרונותיהם עד הסוף התייצבתי בכיתה, כתבתי את פרטי יצירת הקשר שלי (שלאחר מכן התווספה אליהם בקשה מפורשת מהסטודנטים להודיע לי לפני שהם מגיעים לשעת קבלה כדי שלא יפתיעו אותי בזמן האוכל) וחיכיתי שכולם יכנסו ויתחיל השיעור. אמנם ידעתי שרשומים לקבוצה שלי 27 סטודנטים, אך לאימתי נכנסו לכיתה, להערכתי, מעל 30. התחלתי בשיעור, סיפרתי להם קצת עלי (בעיקר “דברו איתי לפני שאתם באים”) והתחלתי עם התרגילים. באופן די מפתיע, לא היתה קטסטרופה גדולה מדי ואפילו הצלחתי לענות על רוב השאלות שלהם. התרגול הבא יהיה עוד שבועיים (בגלל הזזות לו”ז משונות של הטכניון), אז יש לי מספיק זמן להתכונן.

בקורס לאחר מכן המרצה החליט שהוא מחלק נקודות חינם בקורס. במסגרת אחד הנושאים הוא נתן שאלת בונוס ואז עבר להוכחות שמפשטות את השאלה בצורה מהותית והופכות אותה לכמעט טריוויאלית. הדבר הראשון שעשיתי עם חזרתי הביתה היה שליחת תשובה לשאלה הזאת. התכנון מחר הוא להדפיס ולמלא שמונה טפסים(!) שנוגעים להצטרפותי לסגל ההוראה בטכניון. באמת שלא ראיתי כזו אובססיביות לנייר אפילו בצה”ל.

בפוסט הקודם קיבלתי תלונה על הצגת התגובות בסלולר, אז הוספתי בסוף כל פוסט לינק לתצוגה נוחה שלהן בסלולר. אשמח לקבל פידבקים על העניין, כי לצערי זה הפתרון הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו כרגע.

ולסיום, אני לא יודע מה נסגר עם טקס המשואות שהופך למגוחך יותר מרגע לרגע. מירי רגב בהחלט הצליחה להתעלות על עצמה ביכולת ליצור סכסוכים בתוך הקואליציה ונראה שלפעמים היא רואה את המעי הגס של ביבי בכל כיוון שאליו היא מסתכלת עד שהיא שוכחת שיש דרכים נוספות להתקדם מלבד להתחנף לבוס בלי סוף.

יום טוב.
שלכם,
nadavs