חוזרים לכושר

ערב טוב לכולם!

אחרי כמעט שנה של היעדרות, חזרתי השבוע לבלות בין חומות מגדל השן של המכון הטכנולוגי לישראל. הודעתי למקום העבודה על יציאה לחופשה החל מיום שלישי הקודם ועד לסוף החודש, ביקשתי אישור כניסה מהמזכירה וביום שלישי יצאתי לדרכי במעלה הכרמל לעבר שער נשר. באופן מפתיע, נכנסתי ללא צרות מיוחדות והלכתי ישירות לכיוון החדר החדש שלי שבו הובטח לי המחשב ליד החלון. למזלי הרב, הדלת נפתחה כשהורדתי את הידית ובפנים מצאתי את המנחה שלי מדברת עם אחד משותפי לחדר. היא עשתה הפסקה קטנה כדי להדריך אותי בנבכי הביורוקרטיה הפקולטית (כלומר כתבה לי פתק שמבקש שיתנו לי מפתח ושם משתמש למחשב) ושלחה אותי לדרכי.

עם הפתק הזה ירדתי לקומה התחתונה כדי לפגוש את אחראי הבניין, אך הוא לא היה. עליתי חזרה למעלה, לחוות המחשבים, שם גיליתי להפתעתי שכרטיס הסטודנט עדיין מצליח לפתוח את הדלת. התיישבתי שם עד שנמאס לי וניסיתי לחזור למשרד שהוקצה לי. כשהתברר שהוא נעול (וחמור מכך, המטבחון נעול), חזרתי לאחראי הבניין שהפעם כן היה נוכח. עם זאת, הוא הודיע לי חגיגית שבלי אישור מראש המנהל של הפקולטה לא אוכל לקבל מפתח. לקחתי את המעלית חזרה לקומה העליונה, שם קיבלתי פתק מראש המנהל. משם הישר לקומה התחתונה לקבלת המפתחות הנכספים. באמצעות המפתחות הצלחתי לפתוח סוף סוף את המטבחון ולאחר מעט ניסוי וטעיה אפילו להפעיל את המיקרוגל.

כשהגיעה השעה ארזתי את חפצי והתחלתי במסע לעבר הפקולטה לכימיה, שם עברתי הרצאה בקורס סימטריה בכימיה ושימושיה. בסך הכל זה נראה די נחמד, אך עם זאת נראה שאני היחיד שם שלא למד או לומד תואר בכימיה. בין השעה הראשונה של ההרצאה לשעתיים האחרונות היתה הפסקה של שעה, אך בעקבות שינוי משמעותי בחיי שהתחולל ביום שלישי (מעבר לסמארטפון) הצלחתי לבלות את השעה הזאת בקריאה של כתבות מעניינות יותר או פחות ברחבי האינטרנט. בשלישי הקרוב אנסה את הביליארד.

יום רביעי נפתח (ונסגר) עם קורס בתרמודינמיקה שהעביר המרצה של גידול גבישים. בסוף ההרצאה הוא ניגש אלי ואמר שהוא זוכר אותי מאיפהשהו. הזכרתי לו את הקורס בגידול גבישים ותגובתו היתה “משתתף בצערך”. ההומור העצמי שלו תמיד היה טוב ובזכותו בחרתי את הקורס בתרמודינמיקה ולא קורס אחר לסמסטר הזה.

בחמישי נפגשתי עם המנחה בבוקר וקיבלתי שם משתמש לחוות השרתים ומשימות להמשך השבוע (בעיקר קריאת מאמרים למינהם ותרגול של השימוש במערכת). כרגע אני אמור להיפגש איתה מדי שבוע, אבל בהמשך הדרך הפגישות יהפכו לפחות אינטנסיביות. בהמשך היום גם היה סמינר (חובה) שבו פגשתי לא מעט מחברי למחזור שהתחילו תואר שני כשאני התחלתי את הסמסטר התשיעי (ובהתאם לכך תיכף מקבלים תעודה).

מכל השבוע הזה, הנושא ששמתי לב אליו יותר מכל הוא כמה שאני כבר לא בכושר. אחרי שנה של היעדרות, שמתי לב שקשה לי הרבה יותר לטפס במעלה שער נשר לעבר הכיתה. בקרוב מאוד אקבל תווית חניה שתאפשר לי לחנות בתוך הקמפוס, אבל יכול להיות שבחלק מהימים אמשיך לחנות בחוץ רק כדי לאלץ את עצמי ללכת קצת ברגל ולהחזיר קצת את הכושר שאבד במקום העבודה.

לסיום, היום נפגשתי עם המרצה של הקורס אותו אני עתיד לתרגל. עוד לפני הפגישה, כשהוא הכין לעצמו קפה, הוא כבר שאל כמה קיבלתי בקורס. לאחר שהרגעתי אותו עם התשובה (תוך שאני מתאפק חזק מאוד לא להגיד לו שהוא הוריד לי נקודות סתם) הוא עבר לשאלות הסטנדרטיות (לומד לתואר שני? אצל מי?). לאחר שהגיע המתרגל השני הוא אמר שיש המון סטודנטים, שצריך להרגיע אותם והרגיע גם אותי, מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני הולך לתרגל. הוא אמר שצריך להינות מזה. בהחלט אנסה, אבל אין לדעת מה יקרה בכיתה ענקית כזו.

יום טוב.
שלכם,
nadavs