הפנתרים וחסרי המעש

בוקר טוב לכולם!

בימים האחרונים חלק ממי שנוהג בכבישי ישראל יכול לשים לב לתופעה מדהימה: משטרת ישראל לא יודעת מה לעשות עם בריונים. מישהו נוסע מהר מדי בכביש חצי ריק? דו”ח. השוטר חושב שלא עצרת בתמרור עצור? קנס ונקודות. התנהגת כמו בריון ועקפת את כולם דרך השוליים? תחטוף, והרבה. החלטת שמגיעים לך מיליארדי שקלים וחסמת את הדרך למאות אלפי נהגים במשך שבע שעות? תקבל שוטרים שעומדים מהצד והכי רחוק שהם מוכנים ללכת זה דו”ח על הפרעה לתנועה (500 ש”ח וארבע נקודות).

חבורת הבריונים הבלתי-ניידים לא הפכה לפנתרים, אלא לבטונדות. כבר ביום ראשון, כשהתברר שאת התוספת שכבר נחתמה לנכים יאלצו לממן ע”י קיצוץ בתקציב (הפתעה! מי היה מאמין?), הודיעה חבורת “הנכים הופכים לשודדי דרכים” שהם לא מוכנים לקבל את ההסכם (בסופו של דבר, אין סיכוי שהם יוכלו לחיות מ-4000 ש”ח בחודש. לעומת זאת, עם 5000 ש”ח בחודש הם כבר יכולים לקנות וילה ומרצדס) וימשיכו לחסום כבישים. משטרת ישראל, מצידה, לא מוכנה לנקוף אצבע לטובת הציבור שעליו היא אמורה להגן. אולי כדאי להתקשר למע”צ כדי שיסירו את המטרד מהכביש.

מכיוון שאנחנו בישראל, מיד לאחר שראו חברי הכנסת הנוראיים שלנו שעם קצת לחץ אפשר לסחוט את כל מדינת ישראל, חתמו 70 (שבעים! יותר מחצי!) חברי כנסת על הצעת חוק להגדלת קצבאות הזקנה לשכר המינימום. אם חשבתם שהנכים רוצים הרבה כסף, היכונו לביאת איציק שמולי ודרישותיו שיעלו משהו כמו-30-40 מיליארד שקלים בשנה. אחרי שגילו את עץ הכסף של הנכים (שככל הנראה עוד לא הבשילו כל השטרות עליו. עוד קצת חסימת כבישים והם יקבלו קצבת נכות בגובה השכר הממוצע במשק) עוברים חברי הכנסת שלנו להרוג אותנו סופית עם קצבת הזקנה. אני רק מקווה שלא ירצו לקחת את כל הסכום הזה מהחרדים והמתנחלים, כי נצטרך בערך פי 10 חרדים ומתנחלים ממה שיש היום כדי לקצץ להם בתקציב.

הרחק ממחוזות הטמטום בירושלים, אי שם בטכניון (היי, חיפשתם מקור תקציבי לשבעה מיליארד שקלים, לא? באקדמיה יש יותר מ-10), הגשתי סוף סוף את מסמכי ההרשמה לתואר שני (אחרי שהובהר לי שהסיכוי לקבלה למסלול המיוחד לדוקטורט שואף לאפס). בשביל להתקבל הייתי צריך לעבור בערך שמונה עמודי הרשמה (ללימודים ולמלגה) ולמלא כל פרט אפשרי על חיי. למזלי למדתי בטכניון לפני כן, אחרת היו דורשים ממני עוד תעודות ומסמכים. לא זכור לי שבתואר הראשון ביקשו כל כך הרבה פרטים, אבל יכול להיות שכבר שכחתי.

כחלק מתהליך ההרשמה נדרשתי למצוא שני ממליצים. המועמדים הטבעיים היו המנחה המיועדת והמנחה לפרויקט. שלחתי מיילים לשניהם וקיבלתי תשובות חיוביות. בנוסף לתשובה החיובית מהמנחה של פרויקט הגמר, הוא גם הודיע לי שהוא עדיין לא קרא את הדו”ח הסופי ששלחנו (בסוף אפריל) ורצה לדעת האם המאסטרנט קיבל אותו. יום לאחר מכן פנה המאסטרנט לשותף שלי לפרויקט וביקש להיפגש איתנו (זו פגישת הסיכום שדיברנו עליה. בסוף אפריל). התשובה היתה “יום שישי או שבע בערב”. עם כל הכבוד, אין לאף אחד מאיתנו תכנון להפסיד עבודה בשביל משהו שנקבע לפני חמישה חודשים.

עדיין לא קיבלתי תשובה לגבי ההרשמה, אבל אני מקווה שאחרי סוכות התהליך יושלם. את החלק שלי מילאתי במלואו הרבה לפני הזמן. עכשיו תורו של הטכניון להחליט מה לעשות עם ההרשמה שלי.

ולסיום, ההכנות לטיול ממשיכות במלוא המרץ. אפילו הדרכון שלי הגיע השבוע. כלומר הוא הגיע כבר בראש השנה, אבל מכיוון שההורים שלי מבלים בחו”ל ואח שלי שכח לבדוק את הדואר, הדרכון שכב במשרד הדואר של ההורים שלי (שלחתי לשם כי אני לא סומך על הדואר כאן) ללא דורש. לשמחתי, בעזרת קשרים עם מחלקת הדואר, אח שלי הצליח להשיג את הדרכון ביום שלישי האחרון.

הדבר הראשון שעשיתי עם הדרכון היה להירשם ל-ESTA, אישור הכניסה הפטור מויזה לארה”ב. לאחר שאישרתי להם שאני לא חולה באבעבועות שחורות ושילמתי (זה החלק החשוב ביותר) קיבלתי מסך שאומר שלא ניתן להגיע להחלטה כרגע ועלי להמתין. המתנתי בדיוק דקה לפני שבדקתי שוב את מצב הבקשה וגיליתי שהיא אושרה. מחלקת ההגירה שם עובדת ממש מהר או שהמחשב שלהם עובד ממש לאט.

גם בלאס וגאס יש עדכונים. לאחר הטבח המזעזע נראה שהיו כמה ביטולים במלון שבו אנחנו מתכננים להתארח והוא הציע חדרים לסוף השבוע במחירי אמצע השבוע. לא היססתי לשניה והזמנתי את החדר במחיר הזה, הנחה של שישים דולר. כזה אני, תמיד שמח לעזור לבתי מלון במצוקה למלא חדרים (אח”כ ביטלתי את ההזמנה הקודמת, כי אין לי מה לעשות שם שני חדרים). ניסיתי לבדוק כמה לוקח מלון מנדליי ביי אחרי הטבח עבור התאריכים שלנו. המחיר שהם דרשו היה ממש גבוה ומצדיק בקשה מהמלון לכמה כלי יריה אוטומטיים בחדר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

תגובה אחת להפנתרים וחסרי המעש
  • Dryad
    05/10/2017 ב11:43

    אני באמת חושבת שלמחאת הנכים יש המון המון צדדים. היה לי דיון שלם על זה עם אבא של חבר שלי. יש שני צדדים למטבע, מצד אחד אלה אנשים שכל חייהם תקועים, שמבחינתם הכסף זה הדבר היחיד שיביא להם תקווה. הם לא יכולים לעבוד כמו כולם ומכאן שהם לא יכולים להרוויח כסף לדברים חיוניים. רק מי שיש לו משפחה תומכת מאחוריו יכול לחיות חיים טובים וגם זה מלווה בסבל רב עצם העובדה שהם נכים. מצד שני, אבא שלו אמר ואני גם מסכימה עם דעתו – שהם חוסמים כבישים יום יום, גם לאחר שנעשה עמם הסדר, הם התפצלו וממשיכים לחסום כביש ושהעניין לא ייגמר עד שאולי מישהו יאבד את חייו – בין אם זה נכה שחס וחלילה יידרס או שחולה קריטי ימות באמבולנס שצריך להגיע בדחיפות לבית חולים והם חוסמים את הכביש אליו. אין לי ספק שהוא צודק בכל הנוגע לזה שהמחאה עברה את הגבול ושעכשיו היא כבר הפכה  לדבר מסוכן. 

    הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.