חזרה לשמדתה

בוקר טוב לכולם!

אחרי חודשיים מפרכים וארוכים, הגיע סוף סוף האחד בספטמבר וסיים סוף סוף את התקופה הנוראית בה לא היו פקקים וזמן השינה שלי בדרך לעבודה היה קצר מהרגיל. מיום ראשון אוכל לחזור לנמנום הבוקר הקבוע שלי (שימשך כעשר דקות יותר) בזמן שתלמידי ישראל יהיו בדרכם לשטיפת המוח של משרד החינוך.

בתקופה האחרונה אחד מנושאי שטיפת המוח המפורסמים במערכת החינוך הוא ההדתה. הנושא עלה לכותרות בעקבות כמה הורים שגילו דברים די מזעזעים בספרי הלימוד, הרחיבו את החיפוש לכל ספרי הלימוד ועשו מספיק רעש כדי להגיע למהדורות החדשות ולתוכנית של ליאור שליין שמכיר את נפש הקהל שלו (למרות שלפעמים הוא קצת מגרד נושאים בכוח בנושא הזה). תגובת שר החינוך, כצפוי, היא “הדתה שמדתה”.

נפתלי בנט לא לבד בהכחשת אותה הדתה ומצטרפים אליו לא מעט חובשי כיפה ו”מתחזקים” ששואלים שאלת “מה איכפת לך?” שכל כך נפוצה בדיונים על מדיניות דתית (“מה איכפת לך להישאר בבית יום בשבוע?”, “מה איכפת לך לא לאכול לחם שבוע בשנה?” וכו’). הפעם מדובר ב”מה איכפת לך שהילדים ילמדו קצת יהדות?”. התשובה היא שממש לא איכפת, אבל זה לא מה שהילדים לומדים.

היהדות היא נושא היסטורי מעניין עם קשר רגשי מאוד חזק במדינת ישראל, אז לא ממש איכפת לי שילמדו אותו. אפילו יותר טוב, אולי ילמדו אותו במקום שיעורי תנ”ך. ילמדו את תלמידי ישראל איך התחילה היהדות, איך היא התפצלה לזרמים ולדתות אחרות, איך היהודים התמודדו עם אימפריות שונות שהיו פה (ולמה זה לא נגמר טוב), איך התפתחו החגים, מי כתב את התנ”ך ועוד נושאים דומים. אלה לימודי יהדות. מה ההבדל בין לימודי היהדות האלה למה שדוחפים בבתי הספר? אלוהים. בלימודי יהדות לא מניחים שיש אלוהים ותורתו אמת. תומכי התכנים הדתיים במתכונתם הנוכחית מערבבים בין השניים והופכים את ההתנגדות ללימודי דת להתנגדות כוללת ללימודי יהדות.

יש גם הורים שמתנגדים ללימודי יהדות במתכונת האמיתית שלהם, אבל אם הייתי צריך להמר, כשישאלו את אותם הורים למה הם מתנגדים הם יגידו שמדובר בפתח ללימודי החזרה בתשובה ובלבולי שכל על אלוהים. עם הקביעה הזאת אי אפשר להתווכח כרגע, כי נראה שזו המציאות בשטח. ככל הנראה זה התחיל לפני תקופת בנט (ואפילו לפני הנורא מכולם, פירון), אבל כרגע אי אפשר להיפטר מזה מכיוון שבנט לא יכול להפריד בין הנושאים. אולי שר חינוך חילוני יצליח להתחיל תהליך שיוציא את הקשקושים הדתיים מספרי הלימוד, אבל קשה למצוא אחד כזה וגם לוודא שהוא לא ממלא את ספרי הלימוד בשטויות אחרות.

בזמן שתלמידי ישראל סובלים וההורים שותים שמפניות, יוצאים המורים לסיבוב משא ומתן על שכר באמצעות שלטי פרסום. זה התחיל עם שלטי “המקצוע החשוב ביותר”, אחריהם התברר שמדובר במורים (לא נכון) ולבסוף גילינו ש-88% אחוזים מהאוכלוסיה חושבים ששכר של מורה מתחיל צריך להיות 8000 ש”ח (מעניין איך נערך הסקר). ככה עושים משא ומתן כמו שצריך.

לפי כתבה שפורסמה בדה מרקר לפני כשבועיים, השכר לשעה של מורים בארץ גבוה יותר ממקביליהם בחו”ל, אבל הם עובדים משמעותית פחות שעות (כאשר אצל מורים בתיכון מדובר בערך בחצי מהשעות בחו”ל). זה מתכון בטוח לשכר כולל נמוך יותר. בנוסף פורסם שם שהסכם השכר של המורים נגמר היום, האחד בספטמבר. לא ברור אם זו הצלחה אדירה של ארגוני המורים או כשלון ענק של משרד האוצר, אבל זה בהחלט תאריך שעושה טוב לארגוני המורים. אם הסכמי השכר שלהם היו נגמרים בינואר, כל איומי השביתה היו לריק. אחרי שהילדים חודשיים בבית, הדבר האחרון שההורים רוצים לשמוע זה שיש שביתה ולכן הכוח שלהם במשא ומתן עולה. אולי בהסכם השכר הנוכחי יצליחו לשנות את זה, אבל אני כנראה סתם הוזה.

שיהיה בהצלחה לכל התלמידים שמתחילים היום וביום ראשון. הורים, שימו לב מה דוחפים לילדים שלכם לראש. תיכוניסטים ותלמידים לקראת תיכון – נסו לכוון לחמש יחידות מתמטיקה או לפחות ארבע. אל תפטרו את זה בשאלה “למה צריך עכשיו את כאב הראש הזה?”. אם אתם לא רוצים למצוא את עצמכם ישנים באוהל ברוטשילד עוד עשר שנים, השקיעו עכשיו.

בהצלחה!

יום טוב.

שלכם,

nadavs