תוספת אחריות

ערב טוב לכולם!


פסח כמעט כאן, והחופשה המיוחלת סוף סוף הגיעה. סוף סוף אפשר לנוח, לקום אחרי שהשמש זורחת ולבלות קצת עם המשפחה ובת הזוג בלי לחשוש שהלילה מגיע ותיכף צריך ללכת לישון. מחר ישבו מיליוני ישראלים ליד דגים ששוחים ברוטב או בגזר ויקראו טקסטים בארמית על בן זומא ומיד לאחר מכן ימלאו את כבישי הארץ בחזרה הביתה (העומס שיש לאחר ליל הסדר די מפליא. הכבישים ממש מלאים בחצות). בכך יפתח באופן רשמי שבוע העצירות השנתי המגיע עם שרב ואבק בכמויות מסחריות לרגל הניקיון הגדול.


השנה, בפעם הראשונה, מתווספת אחריות נוספת לרגל נסיעתי לליל הסדר. מכיוון שאני כבר לא גר אצל ההורים, התבקשתי להביא משהו שאפשר לאכול. הרזומה הקולינרי שלי כולל בעיקר אורז ושניצלים, אבל לשמחתי קיבלתי הצעה שנשמעת די מוצלחת לקינוח ממש טעים שיהיה לי קשה לחרב. עכשיו בנוסף לעוגת המצות תהיה עוד מנה מלאה שוקולד, וכפי שכתוב בהגדה: כל המרבה בשוקולד הרי זה משובח.


ביום שישי האחרון התמלאו עיתוני סוף השבוע בכתבות נוגעות ללב על ילדי סוריה המסכנים המופצצים בגז ואדישותה הפושעת של ממשלת ישראל. הוזכרה כמובן אדישותם של השכנים שראו את היהודים נלקחים לרכבות ושאר דימויי שואה שעם כל הכבוד, לא ממש רלוונטיים פה. ממשלת ישראל לא גוררת ילדים מבתיהם ושולחת אותם ברכבות לסוריה למות בייסורים והסיבה ששואלים פה כל שנה ביום השואה “למה לא הפציצו את אושוויץ?” היא כדי לסחוט צוללות באמצעות רגשות אשם.


לממשלת ישראל אין שום זכות לשלוח חיילים לסוריה. מדובר במגוייסי חובה, אנשים שגם ככה חירותם נלקחה מהם (אבל מחר יסבירו להם בבסיסי הצבא על אלוהים שיעזור להם. בעצם, אם רק היו מדברים מספיק על אלוהים בצו הראשון, אולי היו נפטרים מחובת הגיוס). ההצדקה לגיוס, שגם היא קלושה, היא הגנה על בטחונם של תושבי ישראל. לשלוח אותם למדינת אויב כדי להתערב במלחמת אזרחים זו פגיעה אנושה בלגיטימיות הגיוס שלהם.


גם ההצעות האחרות, כמו קליטת פליטים ברמת הגולן, מתבססות על הנחות לא ריאליות. למשל, המציעים מתעלמים מכך שמדובר בבני אדם, וכליאה שלהם זמן רב במקום אחד תוביל די מהר לפשע ותסיסה. בנוסף, מומלץ לזכור גם שהמלחמה לא תיגמר מחר בבוקר, כך שמחנה הפליטים הזה יהפוך מהר מאוד לנטל עצום על הצבא.


ממשלת ישראל וצה”ל כבר עושים לא מעט למען מתנגדי משטר אסד, ולשמחתי הרבה מדובר במעשים שיש להם אסטרטגיית יציאה פשוטה מאוד. עם כל הצער שבדבר, ניאלץ להשאיר את שיטור העולם לאלה שיש להם את הכוח לזה.


ולסיום, כפי שצפיתי, סאגת הפרוייקט רק ממשיכה. ביום חמישי שלחנו את העבודה המוכנה למנחה ולמאסטרנט לביקורת. בניגוד לתחזית, לא קיבלנו מייל מיידי המפרט את כל טעויותינו, אלא עבר סוף שבוע רגוע. היום בבוקר הגיע מייל מהמאסטרנט שאמר שהדו”ח כתוב בעברית ולכן הוא לא מקצועי. באותו רגע קפץ לי פיוז. כבר לפני ארבעה חודשים הראינו לו את הרקע התיאורטי והוא לא אמר מילה על השפה. במשך כל הזמן שדיברנו על הדו”ח לא הוזכרה השפה האגלית אפילו פעם אחת. פתאום, כשאנחנו כבר שבועות ספורים לדדליין, הוא נזכר שבעצם צריך לכתוב הכל באנגלית. אני מקווה מאוד שהמנחה יוותר על הדרישה ההזויה הזאת (בקבוצות אחרות הגישו עבודה בעברית). מסוף החופשה ועד התאריך שבו צריך לתת ציון יש בדיוק שבוע. אם המנחה יתעכב עד אז, נצטרך להסביר לו שיש בדיוק סבב תיקונים אחד לפני שהוא חייב להטיל קוביה ולתת לנו ציון. אני מקווה שגם בקורס של מערכות אופטיות יתחילו להזיז עניינים, כי עברו כבר עשרה ימים מהגשת העבודות הלא-ארוכות שכתבנו.


חג שמח!


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.