ערב טוב לכולם!
שבועיים עברו מאז הכניסה שלי לדירה החדשה, והיא מתחילה להיראות יותר כמו בית. בסלון יש ספרים ואין ארגזים, המחשב הנייח חזר לחיבור נורמלי עם כבל במקום קליטה אלחוטית, במקרר יש יותר מחלב וקטשופ ורשימת המוצרים החסרים הולכת ומצטמצמת באדיבותם של אינספור שליחים שמתקשרים אלי כל היום. אפילו חשבונות כבר התחילו להגיע, אבל לשמחתי רק אחד מהם בינתיים מיועד אלינו וכל השאר מיועד לבעלי הדירה. עם כל אלה אני מצליח להתמודד, אבל יש מטלה אחת שאיש לא הזהיר אותי מפניה ומסתבר שהיא גוזלת זמן בצורה שלא תיאמן – כביסה.
את בית ההורים עזבתי לפני כמה שנים כשאני מבחין בין שני סוגי כביסה: בגדים ומגבות. אחרי לא מעט ניסויים ראיתי שאין סכנה מיוחדת בערבוב צבעים בבגדים לא חדשים ופשוט דחפתי את כולם ביחד במקום למיין ולנסות לנחש האם חולצה לבנה עם הדפס צבעוני היא כביסה לבנה או צבעונית (ומה עם חולצה עם פסים עבים בשחור ולבן?). זה עבד מצויין עד האחד בנובמבר.
בשבועיים האחרונים גיליתי פתאום שלא סתם יש המון סמלים במכונה. מסתבר שיש בגדים שצריכים כביסה עדינה, בגדים שצריכים כביסה ידנית (אז למה הם במכונת כביסה?) ובגדים שבכלל אסור לכבס, לנקות או לנשום לידם. כל הסיטואציה הזאת יוצרת ערימת כביסה הולכת וצומחת שאני מנסה להילחם בה בכל כוחי, אבל ברגע שערמה אחת עוברת לחבל מיד צומחת לידה ערימה נוספת, בצבעים אחרים ועם דרישות שונות. האווירה החורפית שלא מאפשרת ייבוש בזמן סביר מטילה עומס אדיר על החבל המסכן, על סל הכביסה ועל הגב שלי שנאלץ לתמוך בכל הכביסה הזאת. בימים הקרובים יגיע סל כביסה מחולק לפי צבעים, כך שלפחות ההפרדה הזאת תהיה קלה יותר. כל מה שנצטרך לעשות אז זה לתלות חבלי כביסה בכל רחבי הבית ולדאוג לאווירה יבשה ומחניקה לאורך כל היום בשביל ייבוש. הכל כדי שנוכל להיפטר מהצורך האובססיבי באבקת כביסה ומרכך.
עשרה קילומטרים ממכונת הכביסה, אי שם באוויר הפסגות של הטכניון, הסמסטר ממשיך ושיעורי הבית ממשיכים לזרום. שיעורי הפלדנקרייז הופכים לאט לאט לקשים מנשוא, ואתמול הייתי על סף הירדמות במשך רוב השהות על הרצפה. מדי פעם המדריך מספר לנו פרט מידע כזה או אחר על ג’ודו או על בעיית השמיעה שלו מהצבא, אבל רוב הזמן מוקדש לתרגילים לא-סימטריים כאלה ואחרים שניתנים לביצוע רק על ידי נערות גומי. כל השאר נאלצים לתהות מי לעזאזל יכול להניף את הרגל באוויר במשך כל כך הרבה זמן ואיך זה בדיוק קשור לשכמות.
בנוסף, אחרי ההתלבטות הארוכה בין תואר שני לשוק העבודה, נזרקה פצצה מכיוון המנחה הפוטנציאלית: מסלול ישיר לדוקטורט. המשמעות של ההצעה הזאת היא בילוי של ארבע או חמש שנים נוספות בטכניון (עדיין צריך לברר) ותואר דוקטור בגיל 31 על סף 32. עכשיו צריך להתלבט בין שלוש אפשרויות. נכון, אלו צרות של עשירים, אבל עדיין צרות.
בנושא אחר, ברכות לאמריקאים שהצליחו להוציא את כלי התקשורת מדעתם. בשלישי שעבר הקלטתי את משדרי הבחירות בארץ וב-CNN וצפיתי בזה של ערוץ 2 יום לאחר מכן בהילוך מהיר, כשאני עוצר על ניצן הורוביץ וההכרזות של CNN. מדהים לראות איך החיוך הקורן שלו הופך לכעס ולבסוף לייאוש ככל שהתוצאות המשיכו לזרום. בשלב מסוים אנסה את אותו הדבר עם ערוץ 10 ו-CNN.
ולסיום, גם בממשלת ישראל התלהבו מאוד מבחירתו של טראמפ וכמעט הכינו תוכניות מתאר לכל יהודה ושומרון. רק אחר כך התברר שטראמפ כנראה לא הולך להלבין את כל ההתנחלויות ואולי כן ירצה להתערב פה. לא ברור אם זה מתוך רצון אמיתי לסיים את הסכסוך או רצון להיכנס להיסטוריה (או סתם להראות שהוא יותר טוב מאובמה), אבל כנראה שלא כדאי לסמוך עליו לבניית עמונה 2.
יום טוב.
שלכם,
nadavs