רכבת ישראל מודיעה בתדהמה

צהריים טובים לכולם!

לפני קצת יותר מחמש שנים הצטרפתי למועדון הפרות החולבות (סליחה, קבוצת בעלי הרכבים הפרטיים) בישראל. באופן טבעי, מספר הנסיעות שלי בתחבורה הציבורית נפל פלאים בתקופה הזאת מפעמיים בשבוע (בתקופת הצבא) לפעם-פעמיים בשנה, כשצריך להגיע למקומות עם מצוקת חניה קשה במיוחד או כשמחכה לי טרמפ בצד השני של הנסיעה. עם זאת, בדומה לשלדון קופר, חיבתי לרכבות לא עברה ואני עדיין חושב שזו אחת ההמצאות הגדולות של המאה ה-19. כשאני נמצא בעיר שיש בה רשת רכבות סבירה, כמו ברלין, ניו יורק או לונדון, הרכבת היא תמיד אמצעי התחבורה המועדף. יוצאת הדופן היחידה בכל ענייני הרכבות היא רכבת ישראל שמצליחה להפוך כל נסיעה לסיוט, בין אם בגלל הנוסעים ובין אם בגלל התנהלות הרכבת עצמה.

השנה כבר היו שתי דוגמאות: לאחר החזרה מלונדון נסענו ברכבת מנתב”ג לנתניה. כבר בעליה לרכבת גילינו את משמעות החזרה לארץ – רעש. בישראל יש המון רעש. אחת הנוסעות היתה חייבת לעדכן בטלפון מישהו אחר (ואת כל נוסעי הקרון) בשינויים מרחיקי הלכת בחייה. כשהגענו סוף סוף לתחנת ההגנה כדי להחליף רכבת, האנשים שרצו לעלות לקרון לא חשבו שיש אנשים שצריכים לרדת ופשוט נדחפו פנימה. פלא שתיירים עדיין מגיעים לפה.

המקרה השני התרחש כמה חודשים לאחר מכן. מכיוון שהגעה להופעה בתל אביב ברכב פרטי היא ניסיון התאבדות, הוחלט על נסיעה ברכבת והליכה ברגל. ההגעה לתל אביב עברה בשלום, כאשר אחד מגאוני הרכבת החליט לקרוא לכל באי ההופעה לקנות כרטיסי “ושוב” ׁ(שהם כמובן ההיפך של “הלוך”). בחזרה, לעומת זאת, הוחלט שאסור להכניס אנשים לתחנה ללא בדיקה בטחונית בשל סכנת פיגוע, ולכן הוחלט להעביר את כל האנשים בידוק בטחוני קפדני (כלומר סדרן שמסתכל מהר בתיק) וליצור קבוצה גדולה של אנשים שעומדת בחוץ, כך שאם יבוא מחבל מתאבד הוא יוכל לוותר על המשימה המקורית של התאבדות בתוך הרכבת ופשוט יחסל חצי מהתור.

בשבוע הבא תגיע הפעם השלישית. ביום חמישי אני נוסע לאילת, וכדי להגיע לשם הוצעה נסיעה באוטובוס הלוך ושוב מתחנת הרכבת תל אביב מרכז. רכבת ישראל החליטה שלא לתמוך ברעיון והודיעה שהחל מיום שני הבא ולמשך שמונה ימים שלוש התחנות הצפוניות של תל אביב יהיו סגורות, אך לנוחיות הנוסעים יופעלו שאטלים בין תחנת הרצליה לתחנות תל אביב. המשמעות של זה היא שכל הנוסעים לתל אביב מהצפון (כלומר 80% מכל רכבת שמגיעה מהצפון) יצטרכו לרדת בתחנת הרצליה, שהיא גם ככה תחנה קטנה, וללכת מכות על מקום בשאטל. כשאחזור מאילת, בשבת בלילה (בגלל שהאוטובוס לא יכול לצאת לפני שתלך מפה שבת המלכה), יופעל שאטל שיקח אותי יחד עם כל אנשי נתב”ג להרצליה ומשם חזרה לבירת השחיתות החדשה, נתניה. הנאה מובטחת.

גם במשרד המשפטים החליטו שצריך להתעלל בי קצת, ולאחר שסוף סוף הגיעו שוברי תשלום הקנס על עבירת המהירות שביצעתי, התברר שיש לשלם אותם אך ורק בדואר, ובמזומן. לא מספיק שדורשים ממני לשלם, עוד דורשים ממני להגיע בשביל זה גם לכספומט וגם לסניף דואר. אני חושב שמדובר כאן בענישה כפולה שאין לה מקום בישראל, ולדעתי ניתן להסתפק בהגעה לסניף הדואר בלבד ולוותר על התשלום. אפשר גם להרחיב את שימושי העונש הזה ולהטיל אותו על אנסים ורוצחים. מובטחת הורדה דרסטית של הפשיעה בארץ.

ולסיום, בשבוע האחרון הוצגו סקרים מחמיאים מאוד ליאיר לפיד המציבים אותו בראש המפלגה הגדולה בכנסת ה-21 ובעמדה מצויינת לכפיית רוטציה על הליכוד לאחר הבחירות. עם זאת, צריך לזכור שמדובר רק בסקר. ללפיד יש נטיה להגדיל קצת את המספר מהסקר לקלפי, ולבית היהודי יש נטיה לבחור בחברי כנסת שלא סותמים את המפה ומבריחים בין שליש לחצי מהמצביעים של הסקרים הראשונים. לפי הסקרים הנ”ל, ניתן להסיק שתרחיש 2009 עשוי לחזור על עצמו, הפעם עם לפיד בראשות האופוזיציה. בנוסף, ניתן להחמיא לבוז’י על כך שהצליח להביא את המפלגה בסקרים לטווח הזומבים שלה. הוא שני רק לברק, אבל תמיד יש סיכוי שעוד עשרים שנה מישהו יפרסם שלטים של “בוז’י, אתה חייב לרוץ!”.

יום טוב.

שלכם,

nadavs