מה שחשוב ושאינו חשוב

ערב טוב לכולם!

אחרי חודשים ארוכים של נזקים ורעש, הכנסת יצאה לפני שבוע לפגרה וסגרה את שעריה לכל מיני מזיקים הנקראים “חברי כנסת”. כמיטב המסורת, לפני שיוצאים לפגרה נהוג להעביר חוקים שערורייתיים ומזיקים, וגם הפעם לא נרשמה אכזבה בנושא. הפעם מדובר בנושא שנראה זניח ואיזוטרי, אבל מדובר בהעברת מיליוני שקלים מכיסהם של אנשים בשלב שבו הם עדיין לא אמידים לכיסהם של אנשים שהם עדיין לא פוליטיקאים.

בישראל קיים גוף שנקרא התאחדות הסטודנטים (סליחה, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות, הם החליפו את השם לא מזמן כדי לממן כמה עסקי דפוס). תפקידו של הגוף הוא לקחת כסף מאגודות הסטודנטים השונות בארץ ומחברת “איסתא” ולממן למספר פונקציונרים קריירה פוליטית בזמן שהם מסיחים את דעתם של הסטודנטים באמצעות “מאבקים” שנראים תפורים באופן מחשיד למצעים של מפלגות מסוימות (ב-2011 זו היתה מפלגת העבודה, בשנה האחרונה נראה שהתקרבו יותר ל”יש לפיד”) או סתם להשבית את הלימודים לחודשיים כדי לריב על כמה שקלים בשכר הלימוד. אם מסתכלים על רשימת הפוליטיקאים שיצאה משם בזמן האחרון (גילה גמליאל, איציק שמולי, בועז טופורובסקי) וההישגים שלהם בזמן האחרון (כלום), אפשר להבין שמדובר בעוד ארגון של פוליטיקאים מתחילים שרק מחפשים הזדמנות להגיע לכנסת ולכסף הגדול באמת.

החוק שעבר בשבוע שעבר קובע שקיים גוף יציג אחד לסטודנטים בארץ (וכמעט בלתי אפשרי להחליף אותו, כי דרוש רוב של האגודות) וכל סטודנט חייב להעביר אליו 0.1% משכר הלימוד באופן אוטומטי, בלי לשאול אף אחד. מדובר אמנם בסכום קטן לכל סטודנט, אבל בסך הכל מדובר בכמה מיליוני שקלים שמגיעים לאנשים שמנתבים אותו לפי עמדתם הפוליטית. נכון, זה בדיוק בכמו בכנסת, אבל לא צריך להרחיב את המודל הזה, אלא לצמצם אותו.

לשמחתי הרבה, נראה שהחוק הזה גרם להתרעמות גדולה באגודות הסטודנטים השונות ובחלקן כבר התחילו לשקול את הצעדים שינקטו בנושא. אני מקווה מאוד שמישהו בכנסת יבין את גודל הטעות ויפעל לביטול הדבר הנורא הזה. נקודת האור היחידה היא שגם היתה התנגדות לחוק הזה, של איימן עודה. לא יודע למה הוא התנגד, אבל תמיד יש סיכוי שזה היה מתוך מחשבה על הנזק ולא אינטרס פוליטי כלשהו.

יומיים אחרי היציאה לפגרה התחיל אירוע שנלקח בישראל ברצינות תהומית ללא שום פרופורציה לחשיבות האמיתית שלו, האולימפיאדה. בימים האחרונים הכותרות הראשיות מלאות בדיווחים חיים מאחד מענפי הספורט המשעממים בעולם, ג’ודו, רק בשביל שיוכלו לעקוב בצורה פרטנית אחרי כל יוקו ואיפון ולחשב את הסיכויים של מירי רגב לקבל מדליה (1/8, למי שרוצה לדעת). אחרי כל הפסד נכתבו כתבות על האכזבה העצומה וכמעט האשמות בבגידה, ואחרי המדליה של ירדן ג’רבי אתמול עברו באתר וואלה לנוהל קרב ושינו את עמוד הבית שלהם לפורמט שאיתו הם מדווחים על פיגוע המוני או מלחמה. היום בבוקר, עם כותרת ראשית ושלוש כותרות משנה על ירדן ג’רבי, נכתב באחת הכתבות “המשלחת הישראלית ספגה בשלושת הימים הראשונים למשחקים ביקורות והשמצות, וגם זה נראה עכשיו רחוק, אפילו נמהר ומיותר”. לא ברור מי העורך של מחלקת הספורט, אבל ללא ספק מדובר באדם עם הזיכרון הקצר ביותר שאי פעם נולד.

בניגוד לעיתונות הספורט ההיסטרית, חשוב לזכור: זכיה במדליות זה לא חשוב. כמובן שזה חשוב לספורטאים, למאמנים ולמשפחות שלהם, אבל פה זה נגמר. מדינת ישראל לא “צריכה” מדליות אולימפיות והספירה האובססיבית הזאת של חתיכות מתכת עושה יותר נזק מתועלת כשהיא גורמת לאנשים להרגיש מתוסכלים ומאוכזבים בלי שום סיבה הגיונית. גם כינויי הגנאי שמצמידים למי שלא הצליח כאילו מדובר בבוגד (שמעתי שחיסלו לשטילוב את הקריירה בשידור חי עוד לפני שנגמר התרגיל שלו), ועוד על ידי אנשים שהכישורים המיוחדים שלהם כוללים ישיבה באולפן, הם פגיעה ללא צורך באנשים שהתאמנו במשך שנים ונפלו על יום רע או יריב טוב יותר. הגיע הזמן לחזור לפרופורציות.

יום טוב.

שלכם,

nadavs