תורת התורים

ערב טוב לכולם!

שנת הלימודים הרביעית בטכניון נפתחה היום עם הרבה המתנה. הקורס הראשון שלי התחיל בארבע וחצי, אבל עד אז הספקתי להיות בטכניון לסידורים שונים ומשונים אחרים. ראשון, והחשוב מכולם, הוא מדבקת חניה לרכב. בגלל החלפת הרכב לפני חודש, מדבקת החניה הקודמת כבר לא יכלה להכניס אותי לטכניון ונאלצתי ללכת היום במקום לחכות ליום שפוי יותר.

בהתחלה ניסיתי להיכנס משער נשר, השער הקרוב יותר לדירה שלי. נאמר לי מפורשות שאני לא יכול להיכנס, וכששאלתי אם אני אמור להגיע לשם ברגל אמרו לי בלי בושה “כן” והצביעו לכיוון החניה הקרובה. מיד הסתובבתי עם הרכב ונסעתי לכיוון השער הראשי הקרוב יותר למשרד שמחלק את המדבקות. כמובן ששם לא היתה חניה, אפילו לא במגרש הכורכר הזוועתי שבקושי רב הצלחתי להיחלץ ממנו. בסופו של דבר, בצעד של יאוש, ניסיתי להיכנס עם הרכב מהשער הראשי ולהפתעתי קיבלתי תשובה חיובית בתמורה לכך שאחזיר להם את המדבקה הקודמת.

הצרה הגדולה התחילה כשהגעתי לשם. מסתבר שכל הסטודנטים בטכניון החליטו להגיע בזמן הזה, ולמרות כל הרצון הטוב (שלא בטוח שקיים), חלוקת המדבקות מתבצעת בקצב איטי להחריד. כדי להוסיף חטא על פשע, בשעה 11:00, כשאני כבר השלישי בתור, התחילה ההפסקה של המשרד וחלוקת המדבקות הפסיקה לחצי שעה. אחרי המתנה כ”כ ארוכה כמובן שלא יכולתי לוותר על מקומי בתור וכשהגיעה השעה 11:30 התברר שאני כבר השני בגלל שמי שהיתה לפני בתור פרשה. בסיכומו של עניין, חיכיתי מעל שעה למדבקה, כאשר שלושים דקות מהזמן הזה היו מוקדשות בכלל להפסקה. יעילות מעל הכל.

בשתיים וחצי חזרתי לטכניון כדי להיפגש עם פרופסור חדש בפקולטה שקיבל את שמי מאחד מחברי למעונות. הוא הסביר לי קצת על המחקר שלו ומה הוא מתכנן לעשות בפקולטה והציע לי להצטרף לקבוצת המחקר שלו או אפילו לעשות אצלו פרוייקט. מכיוון שגם ככה אין לי יותר מדי זמן פנוי כנראה לא אוכל לעבוד אצלו, אבל הנושאים שהוא חוקר די מעניינים וככל הנראה אנסה לעשות את הפרוייקט אצלו.

אחרי הפגישה הזאת טיפסתי במעלה הטכניון לכיוון חנות מכלול על מנת לקנות מחברות חדשות. מסתבר שגם שם היה תור בלתי אפשרי ולכן אפילו לא ניסיתי לעמוד בו. משם חזרתי ישר לדירה, נחתי קצת ויצאתי לנצל את מדבקת הרכב החדשה כדי לחנות קרוב לפקולטה, בשיעור הראשון של הסמסטר.

בשבועות הבאים שעת ההתחלה תזוז אחורה, בהתחלה ל-15:30 ואח”כ לזוועה של 9:30 (בשביל מעבדה), אבל רוב ימי ראשון יתחילו בשעה המאוחרת יותר. ככה זה כשמדובר בחמישה מפגשי מעבדה בסמסטר.

האירוע החשוב של היום התרחש מיד אחרי השיעור היחיד שהיה היום: התברר שיש קורס של שתי נקודות בפקולטה לפיזיקה שאין לו מבחן. לאחר בירור במערכת ההרשמה גיליתי שיש קורס קדם שלא עשיתי (אבל עשיתי וריאציה שלו) ושמדובר במרצה של הקורס באלקטרודינמיקה, כלומר לקוות לטוב עם היכולת להבין את החומר. היתרון הגדול הוא שהקורס פותר לי שתי בעיות ביחד, וככל הנראה אקח אותו.

ולסיום, אחרי הרבה מחשבה ובחינה של האופציות העומדות בפנינו, הגעתי לפתרון שיסגור סופית את סוגיית הר הבית וכל המהומות סביבו: חניון. במקום מסגד, בית מקדש או בניינים אחרים שסתם נותנים לאנשים תחושה טובה, אפשר להשתמש במקום כדי לבנות חניון ענק שיהיה קדוש לכל המכוניות. אמנם היחידה לאבטחת אישים תצטרך לעבוד בכוננות מוגברת לכמה חודשים ומד”א יצטרכו לטפל בפצועים שיהיו מכל המהומות בנושא, אבל תוך כמה חודשים, אחרי שהחניון יתחיל לעבוד, הכל ירגע. מעבר לכך, תיפטר מצוקת החניה באיזור הכותל והמצוקה הדתית שנגרמת על ידי קידוש בניינים ואבנים. מי שבכל זאת ירצה להרגיש את השכינה בהר הבית יוכל לעשות זאת בעשרים שקלים לשעתיים הראשונות ולאחר מכן בחמישה שקלים נוספים לכל רבע שעה או חלק ממנה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs