תשעים ושש

ערב טוב לכולם!


אתמול, אחרי כמעט שישה חודשים מאז שהתחיל, נסגר סופית הסמסטר השישי ללימודי. באופן רשמי הוא נסגר כבר בסוף יולי, אבל לאחר שהתברר שבאחד הקורסים התקבל הערעור שלי חיכיתי שהוא יעודכן בגיליון הציונים. אחרי חודש שלם כבר נמאס לי לחכות ואז התחילה סאגה שלמה של פניות למזכירה, חילופי מיילים ארוכים והמתנה בין מייל למייל כשמצד אחד אני לא רוצה להטריד, אבל מצד שני נמאס מגרירת הרגליים.


ואז זה סוף סוף קרה. נכנסתי לבדוק את גיליון הציונים, גיליתי שהממוצע לתואר עלה ב-0.1 נקודות והממוצע לסמסטר עלה ב-0.3 נקודות והציב אותי ככל הנראה מעל לסף ההצטיינות, אבל קרוב לוודאי לא הסף של הפקולטה שלי. כל זה אולי נשמע חשוב, אבל החלק החשוב באמת הוא הציון הסופי: 96. מאז תחילת הלימודים בטכניון לא היה לי אף קורס שהסתיים בציון הזה ואחרי שלוש שנים באמת הגיע הזמן להשלים את כל סדרת התשעים. לשמחתי הרבה סגל הקורס דאג לעגל את כל ציוני המגן למעלה ובכך עזר לי להימנע מעוד 95.


לפני שישה ימים הגיע חידוש נוסף: בדיוק 52 חודשים אחרי קבלת הרכב הראשון שלי הגיע הרכב השני. מכיוון שהכביש בין הסוכנות לבית לא מאפשר נסיעה מהירה ורציפה, נאלצתי לחכות עד למוצאי שבת על מנת לבחון את הרכב בכביש מהיר אמיתי. את הנסיעה הוא התחיל כמו שצריך, אבל כשהגעתי לאיזור עם עליות לא מתונות התברר שגם עם דוושת הגז לחוצה עד הסוף הוא מתקשה ומאבד מהירות. בסופו של דבר התברר שבסוכנות שכחו להגיד לי שלדוושת הגז יש שני שלבים ואם רוצים לגרום להורדת הילוך מכוונת צריך ללחוץ על הגז בכוח ולעבור לשלב הבא. אז הרכב הראה שהוא יכול לטפס בלי בעיה.


לפני שמונה ימים התחיל משהו חשוב הרבה יותר – עשרת חודשי בלבולי המוח בבתי הספר. השנה, כמחווה לשי פירון, שנת הלימודים עומדת בסימן “אם אין אחר לי מי לי” (או “לקבל את האחר הוא אני”, לא כל כך הבנתי). בניגוד לפירון שהתעקש על הכנסת רוחניות ובלבולי מוח למערכת, בנט מתעקש על יעד יותר מדיד שעשוי לעזור ליותר אנשים: הגדלת מספר התלמידים שלומדים חמש יחידות במתמטיקה. כדי ליישם את התוכנית ולבזבז חלק מתקציב השיא המתוכנן של המשרד הוזמן במיוחד האיש שלא יודע לספור עד 61 כדי שיסביר לילדים מה המטרה האמיתית לכל הקמפיין הזה: להגדיל את מספר הפרות החולבות בישראל.


איך מזהים קמפיין עם מטרה כזאת? הדרך הראשונה היא לחפש את האותיות “לפמ” בתחתית הסרטון. השניה היא לחפש את המילים “לתרום למדינה”. במקום להגיד שהדרך הקצרה ביותר למשכורת של העשירון העליון עוברת בשאלון 807, אומרים לתלמידים במפורש שכל המטרה שלהם בחיים היא להקריב מעצמם לטובת הכלל. את הניסוי הזה כבר עשו, אבל במקום לגרום לאנשים להתאמץ התברר שזה גורם להם את ההיפך הגמור. בנט מכיר את היתרונות של עבודה למען עצמך וכדאי שיתחיל ליישם אותם גם בתפקידו החדש.


ולסיום, ראש ממשלת ישראל האמיתי, יהודה ויינשטיין, החליט שאין מניעה לשחק כדורגל בשבת (מדהים! מי היה מאמין שגם אחרי 100 שנים זה בסדר?). אמנם קשה לקרוא למשחק הזה “כדורגל” בישראל, אבל חיסול שלו על ידי גלגול עיניים ואמירה של “שר הכלכלה יצטרך לאשר” (כשידוע שדרעי סובל לאחרונה מפוביה מעטים) זה מהלך ממש לא לעניין.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 4 לתשעים ושש
  • Cinder Kitten
    09/09/2015 ב21:05

    וואווו נייס ג’וב על ה96/95!!

    כל הדברים המטופשים האלה בפוליטיקה ישראלית לא מעצבנים אותך? או שאתה כבר מסתכל על זה בהומור?

    הגב
    • nadavs
      09/09/2015 ב21:33

      תודה רבה!
       
      יש דברים שמעצבנים, אבל זה אבוד. עדיף כבר לצחוק על זה.
      nadavs

      הגב
  • golum
    10/09/2015 ב13:48

    96 בטכניון?!?! אני מדמיינת יצור עם זנב ושלוש ידיים 🙂
    יפה מאוד!

    הגב
    • nadavs
      10/09/2015 ב20:12

      לא צריך להגזים, יש די הרבה כאלה בטכניון. ויש לנו ארבע רגליים.
      תודה רבה!
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.