ערב טוב לכולם!
תקופת המבחנים סוף סוף נגמרה ופינתה זמן להתעסק במה שחשוב באמת – כלום. כמיטב המסורת של הנדסת חומרים, הציונים מגיעים כולם באיחור של לפחות יום אחד מהיום האחרון המותר לשחרור ציונים, כך שבינתיים חסרות שתי תוצאות. בפולימרים נרשמה אכזבה עם 86 (כן, כן, אני יודע שזה לא ציון שאמורים להתאכזב ממנו, אבל הקורס היה מספיק ביזיוני בשביל לקבל קצת יותר), בהתנהגות מכנית נרשמה אכזבה קלה ביותר עם 93 (אל תהרגו אותי, חשבתי שהלך יותר טוב) ובחומרים קרמיים נרשמה טעות עם עוד 93.
כבר בשבוע שעברה פורסמו הסריקות של המבחן בחומרים קרמיים, אבל לא טרחתי להזמין את שלי מכיוון שאני לא ממזמיני הסריקות. היום, כשהתקבלה הודעה על פרסום ציונים והם לא פורסמו, נשברתי והזמנתי סריקה. להפתעתי היה כתוב עליה 92 (ציפיתי לפחות) ולהפתעתי הגדולה עוד יותר התברר שבודק (או בודקת) המבחן עשה טעות והוריד לי נקודות על משהו שלפי כל התרגולים ושיעורי הבית נכון לחלוטין. ערעור כבר הוגש, בתקווה שבימים הקרובים יהיה סיכוי להעלות כמה נקודות.
בשבוע שעבר התקיים המבחן במעבר תנע, חום ומסה באותה כיתה בהם התקיימו השיעורים בקורס, כלומר הופעל נוהל הירדמות עוד לפני המבחן. להפתעתי, המבחן היה סביר ביותר עם שאלה ראשונה שדרשה יכולת קריאה בשקפים של הקורס, שאלה שניה שדרשה קצת חשיבה (אבל הזכירה שאלות מהתיכון), שאלה שלישית שדרשה זיכרון של אחד מהתרגילים שנפתרו בכיתה ושאלה רביעית שדרשה יכולת לכתוב הרבה, אבל באופן תמציתי. המרצה כבר הודיע מראש שהציונים יגיעו באיחור, כך שנישאר במתח עד יום ראשון.
לסיום תקופת המבחנים הגיע המבחן בחומרים אלקטרוניים. אחרי שלושה ימים בהם עברתי על ההרצאות, התרגולים ומבחנים משנים קודמות הרגשתי שאני מבין את הראש של המרצה וסגנון השאלות שלו. ואז הגיע המבחן, שכלל שאלות שנעות בין גועל נפש להתעללות נפשית קשה. אמנם יצאו תשובות עם היחידות המתאימות, אבל אי אפשר לדעת אם הן אפילו קרובות למשהו סביר. גם במבחן הזה יגיעו כנראה ציונים ביום ראשון, אז נישאר במתח גם פה.
ובמקום אחר, רחוק מהטכניון, הגיעו עובדי אחד הסניפים של המאפיה (ידועים בשם עובדי רכבת ישראל) להסכם שערורייתי שנותן להם “מענק התמדה” כל שלושה חודשים. בכל מקום אחר המענק שנותנים לעובדים על כך שהם מגיעים לעבודה (ועוד ברצף!) נקרא “משכורת”, אבל במגזר השודדים זה לא עובד ככה. בלתי אפשרי לקבל סתם משכורת בלי איזה תמריץ להגיע כל יום לעבודה (ככה זה בעבודות הפרך ברכבת). מזל שמשלמי המיסים בישראל כל כך נדיבים ומוכנים לשלם לעובדי הרכבת המסכנים כדי שיגיעו לעבודה.
ובינתיים, אי שם בירושלים, כבר מתחילים להתכונן לבחירות בפברואר הקרוב. כחלון מנסה לעשות קסם שבו הסכום של הדרישות הקואליציוניות ודרישות מערכת הביטחון הוא בעצם שלילי, אבל הוא בקושי מסוגל לשמור על משמעת סיעתית, כך שלא הייתי בונה על זה. עוד קצת יותר מחצי שנה משחק הכיסאות חוזר. עכשיו רק צריך לבחור – 2, 9, 16 או 23 בפברואר.
יום טוב.
שלכם,
nadavs