שני שליש

ערב טוב לכולם!


שלושה וחצי חודשים זה לקח, אבל סוף סוף זה נגמר: הסמסטר השישי בטכניון הסתיים היום במחיאות כפיים ותחושת הקלה שתתחלף תוך כמה ימים, ככל הנראה, בניסיונות נואשים להבין מה היחידות של שדה מגנטי. הסמסטר אמנם נגמר ומאפשר סוף סוף לקום בשעה נורמלית, אבל המרצים עדיין לא עזבו אותנו סופית ומחכים לנו במשך כל חודש יולי עם מבחנים מציקים יותר או פחות.


כדי לסיים את הסמסטר כמו שצריך, התחילה היום ההרצאה הראשונה בשעה הרגילה, שמונה וחצי. בתשע ועשרים נעמד המרצה על הרגליים, הודה לנו על כך שנשארנו בסמסטר לא פשוט עבורו והשאיר אותנו עם חור לא צפוי של שעתיים במערכת השעות. אחרי ניסיון של עשר דקות לשבת באיזור הכיתה התפזרו אנשים לביתם או לחוות המחשבים. אני חזרתי לדירה (אחרי שמצאתי חניה טובה בטכניון) ונאלצתי לחנות בחניה טובה פחות שעתיים לאחר מכן.


משם הכל הלך יחסית חלק עם טעויות של המתרגלת, שעמום של המרצה שלאחריה ותרגול ברור באופן מפתיע לסיום היום שנגמר בפרצי שמחה ספונטניים על כך שהסמסטר המתיש, שהתחיל בבחירות ונגמר בחשש לבחירות חוזרות, הגיע סוף סוף לסיומו.


המבחנים הראשונים התחילו כבר בשבוע שעבר. הראשון היה בגרמנית, בקורס שגם בו המרצה רצתה להגיד לנו תודה על סמסטר לא פשוט עבורה (מסתבר שהמרצים מתקשים לא פחות מהסטודנטים). המבחן עצמו היה פחות קל מהמבחן בגרמנית 1, אבל נראה שבסופו של דבר הוא עבר בשלום. ביום חמישי התקיים המבחן בקורס על המערכת הפוליטית, מבחן שללא ספק זוכה למקום של כבוד ברשימת המבחנים שכתובים בצורה הכי גרועה שיש (בתחרות צמודה עם הקורס ההומני מהסמסטר הקודם). מלבד יכולות עריכה איומות וניסוחים לא ברורים, היתה שם שאלה אחת על נושא שהמרצה חשב שהוא לימד, אבל בפועל דילג עליו (חוק יסוד: הממשלה). לשמחתי, במשך מאה הימים של הבחירות קראתי בין היתר את החוק וידעתי לענות על השאלה שככל הנראה הפילה רבים.


ובינתיים, בעקבות אותו חוק יסוד, מתבצע כרגע אחד הזובורים המפוארים שנעשו בראש ממשלה מכהן. אריה דרעי, בניסיון לא ברור לקושש פופולריות אצל אנשים שלא יצביעו לו לעולם, החליט שהוא לא מוכן לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים וביקש להעביר את הסמכות שלו למליאת הממשלה. היום התברר שזה הכניס את ביבי לברוך רציני אחרי שליברמן שוב הראה לו איך עושים פוליטיקה אמיתית. כל מה שדרעי צריך זה להחליט שהוא חותם על עקיפת הסמכות של הממונה וכל הסאגה תיגמר, אבל בינתיים הוא עומד בסירובו.


לשמחתי הרבה, מלבד הסיכוי להציק לביבי, יש פה הזדמנות פז לנקמה בדרעי. ביבי אולי לחיץ כמו בקבוק קטשופ, אבל הוא לא טיפש ולא סולח כל כך מהר. את אורן חזן הוא כבר (לכאורה, לכאורה) חיסל, ועכשיו נשאר לראות מה הוא מתכנן לגנב המורשע דרעי. אם הוא יצליח להפוך אותו לאלי ישי ולשלוח אותו לגלות הוא יקבל ככל הנראה הזמנה לפגישה עם הכותב של בית הקלפים כדי להסביר לו איך זה באמת עובד.


ולסיום, השבוע קיבלנו דוגמה טובה למה שקורה למי שחי יותר מדי זמן על חשבונם של אחרים. בהתחלה זה נחמד ולא מרגישים, אבל ברגע שהמצב נהיה קצת קשה מתחילים להעלות דרישות מופרכות לפיצויים על מלחמת העולם השניה ומאשימים את הגרמנים בעצלנות. לאחר מכן הירידה בלתי נמנעת ומגבילים את משיכת המזומנים ל-60 אירו ביום. למזלנו הרב התומכים של הגישה היוונית (דב חנין ושלי יחימוביץ’) לא בעמדת שלטון או קרובים אליה, אבל עם הדרישות המוגזמות של השותפות הקואליציוניות אנחנו עלולים להתקרב עוד צעד אחד לשם.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 לשני שליש
  • גריי הקטנה
    29/06/2015 ב22:14

    ואו מתחילה ללמוד חודש 8 במכללה נתת לי קצת רקע ומושג על מה קורה שם.עכשיו ישלי זמן להתכונן לכך נפשית !

    הגב
    • nadavs
      10/07/2015 ב15:14

      שום דבר לא יכול להכין אותך נפשית לזה. אל תדאגי, הרוב מצליחים.
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.