פה גדול ולא רציונלי

לילה טוב לכולם!

פסח סוף סוף מאחורינו, אבל ימי החג הרבים הצליחו להביא בפעם המי-יודע-כמה את עניין התחבורה הציבורית הכושלת בישראל לתודעה הציבורית. בניגוד לפעמים קודמות בהן איילת שקד החליטה להיות נציגת הכנסת שתוקעת אצבעות בעין לציבור החילוני, הפעם לקח על עצמו את התפקיד שר התחבורה בכבודו ובעצמו. בעקבות פניה בנושא התחבורה הציבורית שהושבתה בשבוע שעבר ליותר מ-48 שעות ענה כץ שזו מתקפה של השמאל וצריך בכלל לפנות לבוז’י שיטפל בבעיה.

מישהו כבר העלה תיאוריה שהדוברת של כץ היתה בחופשה ומישהו גילה לו את הסיסמה לפייסבוק, אחרת אין סיבה ששר בישראל יכתוב משהו כל כך מטופש באופן פומבי ללא עריכה. בפעם האחרונה שבוז’י היה בעמדת כוח כלשהי הוא היה שר רווחה והתעסק בעיקר בעזרה למסכנים (עובדי משרד הרווחה). ישראל כץ, לעומתו, התעסק במריבות עם אלון חסן (ויש לשבח אותו על כך) ושמירה על הסטטוס קוו כדי שאלי ישי ומשה גפני לא יברחו לו מהקואליציה. לאחר מכן בוז’י עבר לאופוזיציה ומשם פעל רבות למען בחירתו ליו”ר מפלגת העבודה בשנת 2013.

ישראל כץ אולי שכח, אבל הוא שר התחבורה של מדינת ישראל, לא של מצביעי הליכוד. הוא צודק לחלוטין שהסטטוס קוו הוא הסכם היסטורי, אבל להאשים את “השמאל” במחאה הזאת (אחרי שגם ליכודניקים כעסו על הנושא) זו פשוט התעלמות מוחלטת מהחובות שלו כשר.

גם המוחים עצמם וכל אותם אנשי “הצבעתם ליכוד, למה אתם מצפים?” שוכחים פרט קטן וחשוב: הממשלה היחידה שיש לה סיכוי כלשהו לשנות את הסטטוס קוו זו ממשלה בראשות נתניהו. הממשלה היחידה שבוז’י יכול להרכיב היא ממשלה שכוללת את החרדים (או ממשלת מיעוט שתתפרק ברגע שפגז אחד או רקטה אחת יחצו את גבולות ישראל) והם ישנו את הסטטוס קוו מיד אחרי שזהבה גלאון תעבור לגור בכפר תפוח.

עוד אחת שלא חשבה יותר מדי על מה שיוצא לה מהפה היא ענת וקסמן שהחליטה משום מה להשתתף בפסטיבל “הכה את השמאלן” עם האמירה שהצבעה לימין אינה רציונלית. התקשורת יצאה מדעתה כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים. באופן אישי לא הבנתי מה ההלם הגדול. הצבעה לימין היא באמת לא רציונלית. וגם לא לשמאל. ולא לשום מפלגה, אלא בתנאים מאוד מסויימים (כמו למשל להיות מועמד ברשימה שלה או לעבוד עבור מועמד ריאלי). כל מי שלא מקבל טובת הנאה ברורה ומיידית מכך שמפלגה כלשהי תיכנס לכנסת מבצע הצבעה רגשית.

לשמחתו של הימין הישראלי, מפלגות השמאל עוד לא הבינו את העניין הזה. הן מתנשאות על הבוחרים עם גישת “אנחנו נעזור לכם כי אתם לא יכולים לעזור לעצמכם” ושורפות את עצמן מבחינת כל מי שלא מחשיב את עצמו כמתת אלוהים לאנושות (לפי הבחירות האחרונות, מדובר ביותר מ-77% מהקולות). כל עוד מפלגות השמאל ומצביעי השמאל ימשיכו להיתפס כאליטיסטים ומתנשאים, הם ישארו קבוצת נישה הולכת ומצטמצמת גם אם ימצאו דרך אמיתית לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים ולהוריד את מספר הקשישים העניים לאפס בלי לירות בהם (אולי בבחירות הבאות מפלגת העבודה באמת תציע משהו מעבר ל”אנחנו לא ביבי”. אם הוא לא יתמודד אין להם קמפיין).

שני הנושאים האלה כנראה לא יפתרו בקרוב. הסטטוס קוו ישאר על כנו והתחבורה הציבורית תמשיך למלא עמודים של טקסט שידון בנושא מכל זווית אפשרית. התקשורת תמשיך לחפש אמנים שמוכנים ללכלך על ביבי כדי להציג אותם כמנותקים או מתנשאים כדי שנוכל לכתוב עמודי טקסט מלאים גם עליהם. הנחמה היחידה היא שנראה שנפתלי בנט עומד להצטרף לצד המלכלכים על ביבי בהמשך לפסטיבל האכלו-לי-שתו-לי של הבית היהודי (אחרי שנכנסו מתחת לאלונקה, קפצו על הרימון, תרמו איברים וקפצו ממצדה בשביל הליכוד).

יום טוב.

שלכם,

nadavs