פולישוק

ערב טוב לכולם!

ביום ראשון קרה נס: אחרי יותר מדי שבועות בהם חיכיתי לתשובה מועדת הבחירות וכמעט ערקתי לעבודה עם אחת המפלגות הגיע פתאום SMS ממשתמש בשם Democracy שהזמין אותי למפגש הדרכה ומבחן ביום שלישי בשעה שלוש וחצי. יומיים לאחר מכן מצאתי את עצמי בתיכון רוגוזין בקרית אתא, ממתין מחוץ לשער עם מספר לא קטן של אנשים שרוצים ללמוד איך להיות מזכירים. לבסוף, בשעה שלוש וחצי, נפתח שער הברזל המכוער בכניסה לבית הספר וחשף מבנה מכוער לא פחות עם המון פוסטרים ושלטים של עמותת אור ירוק. ממצב המבנה נראה כאילו העמותה משלמת לבית הספר ולא להיפך.

אחרי תהליך הרשמה קצר התברר שהכיתה שלי נמצאת בבניין הרחוק ביותר מהכניסה. כמיטב המסורת של הועדה, לא היה שילוט מתאים לכיוון ורק על הבניין עצמו היה ניתן למצוא את השלט (שהיה כתוב כמובן בפונט מיניאטורי). בכניסה לכיתה קיבלתי פלאשבק חזק מאוד לימי חטיבת הביניים הנוראיים – השולחנות היו זהים (ומקושקשים. כולם), הכיסאות היו זהים (אבל לפחות גבוהים יותר מהכיסא הגמדי שקיבלתי בבחירות 2013) ואווירת בית הכלא היתה זהה. ההבדל היחיד היה הלוח. מסתבר שבחלק מבתי הספר (או כולם, הפעם האחרונה שדרכתי בתוך בית ספר היתה ב-22 בינואר 2013) הותקנו לוחות חכמים, כלומר כאלה שאפשר להציג עליהם את מסך המחשב. אני בספק אם זה הופך את התלמידים או המורה לחכמים יותר, אבל בוודאי נותן לשי פירון עוד שורה לרשימת ה”הישגים” שלו.

לאחר שעבר ההלם החלו עוד אנשים להיכנס לכיתה ובסופו של דבר חולקו לנו חוברות עם כל נהלי העבודה ותרגיל שמדמה יום בחירות. לבסוף, באיחור סטנדרטי של כמה דקות, התחיל השיעור. על מנת להעביר נקודה מסויימת ביקש המדריך שכל אחד יגיד את שמו ומקום העבודה שלו, ולאחר הסבב התברר שאני נמצא בתוך פרק של פולישוק. מלבדי ומלבד שניים או שלושה אנשים נוספים, כולם היו שם עובדי מדינה (עם ייצוג נכבד מאוד לעובדי עיריית קריית ביאליק). המדריך, גם הוא עובד מדינה כמובן, סיפר את כל בדיחות עובדי המדינה הידועות – הסיבה שיש לקלפיות מנעולי מתכת ולא פלסטיק (נתקעו עם סטוק), הסיבה שיש טיפקס במזוודה של המזכיר (מישהו רצה לעשות קופה) והסיבה שיש לו תעודת זהות עם תמונה מגיל 16 (הוא עובד בקומה השניה ואין לו זמן לרדת לקומה הראשונה. לעלות לקפיטריה בקומה 14 יש לו זמן). אחרי איומים קצרים על כך שהמזכיר הוא עובד מדינה ולכל מה שנרשם בפרוטוקול יש תוקף משפטי, התחילה ההדרכה.

באמצע ההדרכה נכנסה מנהלת הועדה עם איומים משלה (מי שלא יאסוף את המזוודה שלו בזמן לא יהיה מזכיר, אם אתם רוצים ללכת לישון אחרי הבחירות תביאו פרוטוקול מאוזן, כולם פותחים בשבע וסוגרים בעשר) וביקשה מספר מתנדבים שיעברו לכיתה של קלפי נגישה מיוחדת. לאחר שהתקבל מספר המתנדבים הנדרש הסביר לנו המדריך שכל מי שנשאר בכיתה ניצל. פעם מזכיר כזה היה מדבר עם שלושה אנשים במשך כל יום הבחירות והולך הביתה בעשר, אבל היום הוא צריך לרשום עשרות נכים ואנשים שחושבים שהם נכים (כמו סטודנטים) ועוד להישאר לספירה.

בסך הכל ההדרכה עברה באופן שוטף מלבד אינספור הפעמים שהיה צורך להעביר בהן נקודה חשובה (כמו ההבדל בין הצבעה רגילה, הצבעת שוטרים והצבעת מזכירים וחברי ועדה) ואז נאלצנו לחזור על העניין בערך עשרים פעמים. כשהגענו לחלק הנורא מסובך של ספירת הקולות וההבדלים בין קולות פסולים לקולות כשרים פרצה מהומה בכיתה שבה ניסה כל אחד להבין את ההבדל בין הבחירות לרשויות המקומיות והבחירות לכנסת (מסתבר שיש כזה).

אחרי שלמדנו להפריד פתקים ומעטפות עברנו להתעסקות בפרוטוקולים של ספירת הקולות. מי שמתעניין יכול להציץ בטופס לדוגמה ולראות שמדובר במסמך הממשלתי הכי פשוט למילוי שאי פעם הודפס. במשך שעה שלמה (ורועשת) תירגלנו את השימוש בפרוטוקולים האלה (שמסומנים בצבעים מאוד ברורים לשם פשטות) והמדריך אמר שתרגיל כזה בדיוק יהיה במבחן.

בסופו של דבר כל המספרים הסתדרו ויצאנו להפסקה של לפני המבחן. המבחן עצמו היה זהה לחלוטין לתרגול עם שני שינויים: אותיות הרשימות היו שונות והמספרים היו שונים. כל השאר היה זהה לחלוטין, אבל אנשים עדיין התעקשו לקרוא למדריך כל שלוש שניות. בסופו של דבר הצלחתי לסדר את כל המספרים גם במבחן וברחתי שם לפני שיתפוצץ לי הראש מכל הפעמים ששמעתי את שמו של המדריך.

למרות כל הבלאגן, אי אפשר להגיד שלא היו רגעים של למידה משמעותית: שמענו התחמקות מרשימה של עובד משרד הפנים בנושא התעודות הביומטריות (עם רמז דק: לא לעשות), שמענו סיפורים על מזכיר שהלך באמצע הבחירות לחמש שעות וחזר לקבלת מספר אבסורדי של קולות (וזימון לבית משפט), על המגזרים בהם לא נהוג לשאול יותר מדי שאלות ולאשר כל גחמה של המצביעים וחברי ועדת הקלפי), על העיר שבה שיעור הצבעת המתים הוא הגבוה ביותר בארץ (בני ברק) ועל האדם שהבחירות היו חשובות לו כל כך עד שהביאו אותו לקלפי בכיסא גלגלים אחרי שהוא הפסיק לנשום (זה נשמע אמיתי כשהוא סיפר את זה).

ביום שישי בעוד שבועיים אצטרך להגיע לבניין המשודרג של ועדת הבחירות, לקבל את מזוודת הקלפי ולראות אם שובצתי באחת הקלפיות שנמצאות מטר מהדירה שאני שוכר. עם המזל שלי, כנראה ישבצו אותי בבית הספר רוגוזין בקרית אתא.

יום טוב.

שלכם,

nadavs