ערב טוב לכולם!
לפני שבוע וקצת התחיל שעון החורף. מלבד הג’ט לאג הקצר שהגיע איתו (אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהעונש הזה) הגיעה איתו גם עונת הקיטורים של “מה זה? רק חמש וכבר חושך”. למען האמת, קצת מייאש לצאת מהרצאה בשש וחצי ולגלות שבחוץ כבר אמצע הלילה. עוד יותר מייאש שזה קורה אחרי שמונה שעות של הרצאות ותרגולים שמידת העניין בהם נעה בין “מה הוא רוצה?” ל”תעירו אותי בהפסקה”. לצערי הרב, קרוב מאוד למאה אחוז מההרצאות והתרגולים שייכים לקטגוריה הזאת, ועם שעות ארוכות ומערכת מלאה חורים כל יום הופך למלחמת התשה.
לשמחתי, הצלחתי לגלות דרך בה המערכת מסתדרת בצורה כזאת שלא גורמת לשעמום נוראי יתר על המידה. חלק מהתרגולים הוזזו, חלק מההרצאות נחתכו ויום חמישי קוצר בחמישים אחוז, כך שאוכל להיות מחוץ לשערי הטכניון ביום הזה לפני עשר בבוקר.
ליציאה המוקדמת ביום חמישי נוסף ככל הנראה יתרון נוסף ביום חמישי האחרון. ביום שני קיבלתי טלפון מאחת מהחברות שהשארתי להן קורות חיים ביריד התעסוקה במאי. בטלפון ביקשו ממני לשלוח קורות חיים וגיליון ציונים מעודכנים, דבר שנמנע ממני בגלל הציון בפיזיקה קוונטית שנתקע אצל המתרגלים ולא הגיע אל המזכירות. רק ביום רביעי עשה הציון את דרכו למחשבי המזכירות, ולאחר שגיליתי שמכונת הצילום בפקולטה נראית כאילו היא יכולה לשלוח אימיילים אבל בפועל לא מסוגלת לכך, רק ביום חמישי הצלחתי לשלוח להם את קורות החיים (שלא השתנו כמעט) וגיליון הציונים.
להפתעתי, מספר שעות לאחר מכן קיבלתי טלפון מהחברה, שם הודיעה לי נציגת מחלקת כוח אדם שהם מעוניינים שאבוא להערכה אצלם. לאחר הסבר קצר על התפקיד הגיעה שאלת המוקש העיקרית: מהן השעות שבהן אני פנוי. לאחר הזזות ומשחקים במערכת השעות, אני יכול להתפנות ברביעי בצהריים ובחמישי בעשר, אבל בפועל נשאלתי על שמונה עד חמש (בלתי אפשרי לחלוטין במערכת הנוכחית). לאחר שמסרתי את המידע הזה התבשרתי שהעניין יבדק ובכך הסתיים העניין לרגע זה. אולי מחר אקבל טלפון עם הזמנה ואולי אצטרך לנסות שוב את מזלי ביריד התעסוקה בינואר.
מלבד נושאים אלה אין יותר מדי חדש בגזרת הלימודים. שיעורי הבית ממשיכים להגיע בקצב מסחרר, דרישות המרצים עדיין מוזרות לחלוטין ורמת ההוראה ממשיכה להיות, לצערי, לא משהו. לפחות קיצרו את הסמסטרים בשבוע, כך שנוכל להינות מההוראה המשובחת שבוע אחד פחות.
מחוץ לטכניון אין יותר מדי חדש. סאגת התקציב חלפה והאיומים מצפון, מדרום וממזרח חזרו למגירה. עדיין, כדי שלא יהיה משעמם, יש לנו שר אוצר שפולט שטויות שלא היו מביישות את הוגו צ’אבס. הפעם הגיע שוב תורו של רעיון פיקוח המחירים, כשאחד המוצרים הפעם הוא נייר טואלט. בונצואלה כבר קיים פיקוח על נייר טואלט, מה שהוביל אוטומטית למחסור וירידה באיכות. לפיד כנראה רוצה שננגב עם נייר זכוכית צבאי (שוויון בנטל) או עם דגלים כמו אותה פרובוקטורית שנעצרה לפני כמה ימים.
זהו זה להפעם. אני מקווה שישאר משעמם כמו שהיה עד עכשיו (חוץ מירושלים, שם כדאי מאוד שיהיה יותר משעמם). עם כנסת שמתכוננת לבחירות ובחני אמצע שמתחילים עוד שבועיים וחצי קשה לי להאמין שזה יהיה המצב.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
הכתבות בתשקורת לאחרונה בעלות גוון ימני-ביטחוני ולרבות התוצאה בשטח: חיסול המחבל שירה בגליק *בתוך שעתיים בלבד*!
ידוע כי ביבי מתכונן לבחירות בסוף דצמבר; שאלתי אלייך
האם ביבי ימשיך עם הקו הימני (ועלק פיקוח המחירים הזה) גם לאחר הבחירות למילכוד,
או שההצגה הזו מיועדת רק למצביעי הליקוי?
נתון: הוא פירסם לפני מספר חודשים שברצונו לקבוע את לוח השנה העברי כרישמי, ובזה זה הסתיים.
מיד אחרי הבחירות הוא יחזור לאג’נדה המקורית שלו – הישארות על הכיסא בכל מחיר. בעצם זו האג’נדה כבר עכשיו.
nadavs
אני דוקא כן בעד פיקוח מחירים, אבל כדי למנוע סיאוב – רוטציה של המפקחים
פיקוח מחירים הוא כישלון קולוסאלי שמעוות את השוק ועלול לגרום למחסור או לבזבוז נרחב.
nadavs
לא כשיש רוטציה של המפקחים
גם כשיש רוטציה של המפקחים עדיין יש פגיעה במנגנון המחירים שמוביל למחסור או השמדת עודפים. הבעיה היא הקפאת המחיר, לא זה שמחשב את המחיר המפוקח.
nadavs
זה נשמע יותר כמו אידיאולוגיה של כלכלנים.
לולא פיקוח ( שהוא בעצם שלטון חוק ) כל החיים שלנו היו נראים כמו ג’ונגל
זה נשמע כמו הדרך שבה עובד שוק חופשי.
אין פיקוח על מחירי הנעליים, המכוניות, המחשבים, הנורות, הטיסות ועוד רשימה כמעט אינסופית של מוצרים.
יש הבדל בין שלטון חוק לפיקוח על מחירים. הראשון מומלץ כדי לכונן מסגרת כלשהי לאכיפת חוזים ומסחר. השני מיותר (כמו שכבר ציינתי, רוב המחירים לא נמצאים בפיקוח) ומזיק.
nadavs