חג הערעורים

צהריים טובים לכולם!

כמו שקוראי הבלוג ודאי יודעים, היום חל אחד החגים החשובים ביותר בשנה – השחרור שלי מצה”ל. כבר שלוש שנים שאני חופשי לגמרי מהגוף המסוכן ביותר בישראל, ואם מערכת היחסים שלנו תמשיך בדרכה הנוכחית (הם שולחים לי מכתבים ואני מתעלם מהם) אני חושב שנסתדר נהדר, כלומר הצבא ימשיך להתעלל במיטב הנוער ולמצוץ את דמם של האזרחים הבוגרים והיצרניים ואני אמשיך להתלונן על זה כאן.

גם הטכניון ממשיך להציק, והפעם עם הערעור על המבחן בפיזיקה סטטיסטית ותרמית. כעיקרון, כאשר מגישים ערעור המרצה רשאי לבדוק את כל המבחן מחדש. כאשר ערערתי על המבחן בקורס ידעתי שמלבד שתי תשובות שלא נבדקו כלל, שאר התשובות יהיו בסדר ולא ירדו לי נקודות. לצערי, נראה שבודק הערעור החליט קצת אחרת.

לפני כמה ימים חזרה אלי סריקה של הערעור (הם באמת שולחים במייל, מרשים) והתברר שעל אחת השאלות קיבלתי שש נקודות, על השאלה השניה לא קיבלתי כלום כי “לא נימקתי מספיק” ועל שתי שאלות נוספות הורידו לי בסך הכל שש נקודות. בסיכום הכללי, נשארתי עם אותו ציון בדיוק והערה קצת מעליבה על טופס הערעור.

מכיוון שבודק הערעור התגלה כפוץ על, הוא יצטרך, לצערו הרב, לבדוק גם את מבחן מועד ב’ שלי שיתקיים שמונה ימים אחרי המבחן בפיזיקה קוונטית. המבחן, כמו שכבר ציינתי, יהיה חסר סיכון (בחסותו של חאלד משעל). הפעם כבר הבנתי את כל הטעויות שלי (גם מהמבחן בפיזיקה קוונטית) ואפילו תיקנתי את דף הנוסחאות שלי – הוספתי כותרת בתחילת ובסוף כל עמוד שאומרת “לבדוק יחידות”. אני לא מוכן ליפול על השטויות האלה שוב.

בסך הכל היעד הוא לאסוף 64 נקודות נוספות לממוצע המשוקלל, כאשר המבחן בפיזיקה סטטיסטית ותרמית נותן 4 נקודות לכל שיפור בציון הסופי והמבחן בפיזיקה קוונטית נותן 5 נקודות לכל שיפור בציון. יש סך הכל 137 נקודות אפשריות. נקווה לטוב. לפחות המבחן המוזר בכימיה ארגונית עוזר במשהו.

גם בחמאס לקחו את ההצעה המצרית למועד ב’, ומבצע “18 מיליארד סיבות לירות” נכנס להפסקת האש המי יודע כמה שלו. כמיטב המסורת, החמאס ניסה להטריד את מנוחת אזרחי ישראל בדקות שלפני כניסת הפסקת האש לתוקף, אבל לצערו של מוחמד דף הרקטה ששוגרה לעבר תל אביב לא הפעילה את הצופרים (אני כבר מתחיל לחשוד שפיקוד העורף מכסת”ח את החמאס).

למרבה השמחה, החוליגנים בירושלים כבר מתחילים לריב אחד עם השני ולהרים את ראשם המכוער ותאב השליטה. בנט, ליברמן ושרים לא מעניינים אחרים כבר מתחילים לפזר הבטחות על מיגור החמאס, האבולה והעוני ומחממים את הסביבה לקראת בחירות. לצערי, זה כרוך לפעמים בפגיעה קשה בזכויות אדם בסיסיות, פגיעה שמסמנת את הכיוון אליו הכנסת והממשלה הולכות.

מדובר בסיפור של מירי רגב שנעלבה מקללה כלשהי שנכתבה בעמוד הפייסבוק שלה. בתוקף מעמדה כמטומטמת-על היא פנתה לאופציה הקלה ביותר: תביעה על “העלבת עובד ציבור”. ראשית, עובדי הציבור בישראל צריכים להיעלב ולתבוע אותה על העלבת עובד ציבור בכך שהיא מכניסה את עצמה לאותה קטגוריה כמותם. שנית, העבירה הזאת צריכה להימחק לחלוטין מספר החוקים. מי שלא רוצה להיעלב בעבודה שלו (בין אם במגזר הציבורי או הפרטי) צריך להפסיק לעבוד עם אנשים. אין שום סיבה שקללות יהיו מחוץ לחוק. אמנם חופש הביטוי הוא מושג זר לדיקטטורים-לעתיד כמו רגב, אבל זה לא אומר שכולם צריכים להתיישר לפי הקו שלה. אני מקווה שריבלין, שידוע בתור תומך בזכויות אדם, ינצל את סמכויותיו האפסיות (כלומר ידבר בחריפות) כדי להתנגד למקרים כאלה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs