צהריים טובים לכולם!
לאט לאט, מבלי שהבחנו, פרץ לחיינו בסערה חודש יולי. מלבד חום בלתי נסבל ופרסומות של מיכל דליות ברדיו (נראה שהן עובדות דווקא לא רע), בטכניון חודש יולי מסמל את תחילתם של המבחנים. הסמסטר הזה מדובר על לא פחות משישה מבחנים, כאשר המבחן בגרמנית לא באמת נחשב (ובסופו של דבר התברר שקיבלתי מאה בקורס, לא ברור אם בזכות או למרות המבחן).
המבחן הראשון היה בקינטיקה כימית, קורס שאני עדיין מנסה להבין את משמעותו או הרלוונטיות שלו לקורסים אחרים בתואר (או לחיים בכלל). המבחן היה די סטנדרטי ועם חומר פתוח, כך שלא היה חשש מהפתעות. אחרי ששאלות אחת ושתיים עברו, הגעתי לשאלה שלוש, שם נתקלתי בסעיף שבו אני צריך להבדיל בין שני קבועים שמעולם לא ראיתי. כששאלתי את המתרגל מה אומרים הקבועים האלה, הוא אמר שהיה לו ברור שישאלו את זה, ולכן המרצים הורו לו לגלגל עיניים ולהגיד “למדתם את זה בהרצאה”. לצערי הרב, זו היתה ההרצאה היחידה שפספסתי בכל הקורס והנושא לא תורגל בכלל. גם המרצה לא עזר במיוחד והמשיך עם גלגולי העיניים.
בסופו של דבר עשיתי את הדבר ההגיוני ביותר ופניתי להכשרתי הצבאית הענפה בתחום כתיבת המבחנים האמריקאיים. בקורס ההדרכה לימדו אותנו איך לזהות ולהימנע משאלות אמריקאיות לא טובות (כאלה שאפשר לנחש די בקלות או שאלות “מלוכלכות” עם תשובות כמו “כל התשובות נכונות”). מכיוון שבטכניון נמצא הריכוז הגבוה ביותר של שאלות גרועות למטר ברחבי היקום הנצפה, יכולתי לבטל את אחת התשובות בוודאות גבוהה, תשובה אחרת בוודאות נמוכה יותר ומבין שתי התשובות האחרות לנחש על עיוור. את הצלחת הניחוש נדע בעוד כמה ימים.
קצת לפני תחילת המבחן שמנו לב שהכיתה לא ממש קרה, אבל המזגן עבד ולא ייחסנו לכך יותר מדי חשיבות (פשוט דאגתי לשבת בדיוק מתחת למזגן). כשחזרתי הביתה ופתחתי את הפייסבוק, התברר שבתשע בבוקר, בזמן המבחן בפיזיקה (שפותח באופן מסורתי את תקופת המבחנים), המזגן לא עבד ומחוץ לבניין התקיימו עבודות בניין. כך יכלו הסטודנטים להינות משאלות בפיזיקה תוך שהם מנסים להתעלם מרעשי רקע ומהטמפרטורה שהגיעה, לפי מספר תיאורים, לעשרת אלפים מעלות.
בפורום האקדמי של אגודת הסטודנטים, שמחוץ לתקופת מבחנים הוא לרוב מקום לשאלות כמו “דרסה אותי משאית, לא היה וייפיי בבית החולים ולא הספקתי להגיש את שיעורי הבית. האם אני זכאי למועד ג’?” (התשובה היא לרוב “אנחנו עובדים על תקנה בנושא, כרגע כל מרצה מחליט מה שהוא רוצה”), התקיימו דיונים ערים ותלונות על זכויות הסטודנט (מסתבר שמזגן בזמן המבחן הוא זכות יסוד) תוך שיו”ר הועדה מעתיק תשובות מעצמו (“נטפל בזה”). לא פלא שמחאת האוהלים היתה מוצפת סטודנטים. מסתבר שזו אוכלוסיה שמורכבת מאנשים שבטוחים שאם אם משלמים על משהו (גם אם זה מסובסד ב-80%), יש להם זכויות מפה ועד הודעה חדשה. תרבות ה”מגיע לי” בכל תפארתה.
היום התקיים המבחן בתרמודינמיקה של חומרים. פתחתי את המבחן וחשכו עיני – היו שם מילים שלא הכרתי בכלל. ניסיתי לקשקש משהו בשאלה, בהיתי קצת בסעיפים הלא ברורים ועברתי לשאלה השניה תוך שאני משאיר את העמוד הראשון מקושקש כולו. בשאלה השניה הצלחתי להבין קצת יותר ואפילו עליתי על טריק (קצת שקוף) שהתחבא באחד הסעיפים. השאלה השלישית נלקחה הישר משיעורי הבית וכללה, כמיטב המסורת, מערכת משוואות עם מקדמים אקראיים לחלוטין. בסוף יצאו כל מיני מספרים שנראו הגיוניים.
בסופו של דבר נאלצתי לחזור לשאלה הראשונה, ואז נכנס המתרגל לכיתה. שאלתי אותו שאלה כלשהי על הדיאגרמה שהופיעה, והוא ענה בלי בעיה ובלי לגלגל עיניים “לא, הקווים לא מקבילים”. אחרי שסיימתי לקשקש על כל הדיאגרמה נדרשתי שוב להיאבק במונחים המשונים שהיו כתובים שם, והפעם שאלתי את המרצה מה זה אומר לעזאזל. הוא אמנם לא גילה לי את התשובה, אבל נתן רמז כ”כ עבה שממנו כבר באמת שאין מה לשאול עוד. אחרי שתי התשובות האלה הובנה השאלה במלואה. עכשיו רק נותר לי לקוות שהם יצליחו לפענח את הסדר שבו עניתי על שאלות (לא רק ששיניתי את סדר השאלות, שיניתי גם את סדר הסעיפים).
המבחן הבא יהיה בנושא דיפוזיה, ושם נצטרך כבר להקריב קורבן לאלוהי האינטגרלים והניסוחים הגרועים כדי להבין משהו. יהיה תענוג.
ולסיום, בעניין כל האירועים בימים האחרונים, סיכום של כמה מילים: כולם אידיוטים.
יום טוב.
שלכם,
nadavs