לילה טוב לכולם!
היום (כלומר אתמול) צפיתי בסרט החדש של טליה לביא, “אפס ביחסי אנוש”. הסרט מציג את סיפורן של חיילות בשלישות של בסיס שיזפון, אי שם באמצע שומקום בנגב. למי שלא שמע על הסרט בחודשיים האחרונים, את הטריילר אפשר לראות כאן. עם זאת, שימו לב: הטריילר אמנם מצחיק (והסרט הרבה יותר), אבל למען האמת מדובר על אחד הסרטים העצובים ביותר שאי פעם ראיתי בקולנוע.
כפי שניתן לנחש מהטריילר, הסרט עוסק באחד האסונות הגדולים ביותר של אזרחי ישראל: גיוס החובה לצבא. הפעם לא מדובר בסרט הירואי על לוחמינו האמיצים בשטח האויב או סרט רגשני על דילמות מוסריות תחת אש, אלא הצגה מדוייקת עד כאב של השירות הצבאי האמיתי של רוב האנשים – בזבוז זמן, מטלות משעממות וחסרות תוחלת, ניוון מוחלט של המוח, קידום האנשים הגרועים ביותר ובאופן כללי רצון מוחלט של כל אדם עם טיפת יכולת חשיבה פשוט לעזוב את המקום הנורא הזה.
על השירות שלי קראתם כאן במשך שלוש שנים, וכל מי שעקב יודע שמדובר בדיוק בשירות המתואר בסרט. את רוב ימי כחייל ביליתי בין בהיה במחשב בתקווה שיגיע מייל מעניין, בעבודות גינון ובעבודות משרדיות שכללו גריסה אינסופית, כתיבת מצגות שנזרקו לפח ומשחקים מטופשים בקלסרים. מכיוון שטלפונים סלולריים היו אסורים, כמעט כל יום שיננו בעל פה את העיתון, פתרנו תשחצים וחיכינו שהשעון יראה חמש בצהריים כדי שנוכל ללכת לאכול ולבהות בטלוויזיה בחדר.
זהו צה”ל, ואלו נזקיו. בני המזל מבינינו מקבלים פטור כבר בהתחלה, האחרים יוצאים, במקרה הטוב, כשהם בזבזו חלק משמעותי מהמשאב היקר ביותר, זמן. חלק יוצאים עם טראומות נפשיות וחלק יוצאים עם פרופיל אפס הישר לתוך האדמה (סיבת המוות השניה בגודלה בצה”ל היא התאבדויות, ויש לכך סיבה מצויינת). מי שמדבר על הצבא המוסרי ביותר בעולם לא יודע על מה הוא מדבר. מדובר על גוף מתעלל, משפיל, משעבד ואטום, ואני לא מדבר על פעולות צה”ל מעבר לקו הירוק. אני מדבר על פעולותיו בתוך הבסיסים.
בשיעורי הגרמנית אנחנו צריכים לדבר זה עם זה, ואחת השאלות שעולה לא פעם היא “האם אתה אוהב את לימודיך בטכניון?”. התשובה שלי היא תמיד כן. הסיבה לכך היא פשוטה: זה מקום מאתגר ומעניין. הרבה אנשים בטכניון מסתכלים אחורה בגעגועים לצבא, לימים בהם לא היו צריכים לחשוב או להתאמץ מנטלית. מבחינתי אלה היו ימים נוראיים שלא ארצה לחזור עליהם לעולם. לולא הצבא, הייתי מחזיק היום בידי תואר ראשון. בגלל הצבא, אאלץ לחכות לגיל 27. השבוע ראיתי באחד מהצ’אטים שאני חבר בהם שמישהו (אמריקאי) כתב שרק “זקנים” מסיימים לימודים בגיל כזה. העובדה שהוא יכול להגיד דבר כזה (ולהיות צודק בהחלט) היא אחת הסיבות לכך שרמת החיים שלנו נמוכה מזו של האמריקאים. אנחנו מתבזבזים בצבא, לרוב לחינם.
לכל תומכי הקשקוש שנקרא “שוויון בנטל”, לכו לראות את הסרט ותראו לאיזה נזק חמור אתם גורמים לאנשים בשיא פריחתם בשם “ערכים” שמתאימים לרוסיה הסובייטית ולמשטרים פאשיסטיים למינהם. לכל השאר, לכו לראות כי זה פשוט סרט מצויין. אני מקווה שכשהוא יצא באופן רשמי (ביום חמישי הקרוב) הוא יגרור איתו דיון ארוך על שירות החובה המיותר וההרסני בארץ.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
כמה נכון, השירות הצבאי האמיתי של רוב האנשים – בזבוז זמן, מטלות משעממות וחסרות תוחלת עברתי גם את זה ולכן אכן מגוחכת הסיסמה של השוויון בנטל
את ועוד עשרות אלפי חיילים כל שנה…
nadavs
אני חושבת שבשביל לאחד את העם הזה צריך לשנות התפיסה בחינוך
<a href=http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690765&blogcode=13512037http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=690765&blogcode=13512037</div>
להלן שירות לציבור:
<a title="https://tinyurl.com/m2egu4q" href="https://tinyurl.com/m2egu4qhttps://tinyurl.com/m2egu4q">https://tinyurl.com/m2egu4q<span style="color: #ff6600;">
כן; אני יודע שזה איום ונורא, אבל זה הכי טוב שקיים כרגע.
אם הצבא המיזדיין היה מחייל אותי, ולא דוחה אותי עשר שנים רצוף רק כי לא נולדתי עם הידע איזו שפת גוף לשדר למראיינת בראיון העבודה הראשון אי-פעם בחיי: הייתי צופה בסרט.
אתה יכול לצפות בסרט גם בלי לשרת. לפחות תדע מה חסכת מעצמך.
nadavs
אני עדיין בטראומה מעשר שנים מבוזבזות, מגיל 16.5 עד עשרים ושש וחצי – מנערות ועד בגרות. כל מי שאיכשהו יכול להיות קשור לזה: אחראי רק על עצם הקידום של עצמו.
כל הנהלים מסודרים ככה שרק יחיד מסויים יהיה אחראי על זה, ואם לא בא לו אז אני יכול לימצוץ לעצמי!!!
כל המכתבים, כל הטלפונים, כל הנסיעות, כל התיקוות, כל הגורמים הרישמיים, כל הטריקים הקטנים שנתנו את ההרגשה של ’מקושר’, כל הלהרגיש חשוב מלדעת את מספר הטלפון של לישכת הרמ"טכל ואת הר"ת של מפ"ע: הכל היתברר כחסר ערך לחלוטין!
כולם עם מדים חוץ ממני. כולם עושים שירות לאומי חוץ ממני. תמיד כולם כן ורק אני לא. שיזדיין הכוכב המיזדיין הזה.
אין ספק שיש בצבא המון כוח אדם מבוזבז, אין ספק שהוא יכול להתייעל בכל כך הרבה בחינות, והעיקר לבכות עכשיו על כל קיצוץ בתקציב הביטחון ולהגיד שאין עוד איך לשפר… זה בולשיט גדול.
בתור אחד שכן חושב שהשירות שלו היה משמעותי ראיתי גם את הצד השני, משום שאחת האקסיות שלי שירתה באותו הזמן בקריה ולא עשתה כלום. זה מתסכל, זה מכעיס, זה בזבוז זמן תהומי… כמו שהיא ניסחה את זה, זה כמו "תיכון רק בלי מבחנים".
לגבי שוויון בנטל אני לא כזה מסכים. גם אם יגייסו אחוז קטן מהאוכלוסיה עדיין חשוב שכל חלקי האוכלוסיה יקחו חלק. בכל זאת יש חשיבות לעובדה שהצבא שלנו הוא צבא העם ולא צבא מקצועי, ויש המון עבודה בגופים קהילתיים שאינם צבאיים.
כבר עכשיו לא מדובר ב"צבא העם" עם 50% גיוס. בשביל שכולם יקחו חלק, כדבריך, לא חייבים גיוס לכולם. חלק יתנו את חלקם בהגנה וחלק יתנו את חלקם בעבודה ותשלום מיסים.
יש המון עבודה בכל מקום. חוקי פרקינסון לא הפסיקו להיות נכונים מאז שהומצאו. מי שצריך עוד עובדים מוזמן לפרסם ולהעלות שכר במידת הצורך, כמו בכל מקום אחר.
nadavs
לא דרשתי שמאה אחוזים מהעם יעשו צבא, אלא שהעם יוכל להזדהות עם הצבא, כלומר שיהיה בו ייצוג של כלל הסקטורים החברתיים בצורה הקרובה ביותר לייצוגם באוכלוסיה. לא ייתכן שיש סקטורים שלמים באוכלוסיה הישראלית שאין להם כמעט ייצוג בצבא, בעוד סקטורים אחרים מיוצגים יתר על המידה.
בנוסף, אני חושב ששוויון בנטל צריך לבוא בעיקר במובנים של שרות לאומי כלשהו. יש כל כך הרבה דרכים לעזור.
אם אתה רוצה ייצוג, תן לאנשים מכל המגזרים את היכולת לבחור האם להתגייס או לא. אם אתה רוצה הזדהות עם הצבא, תהפוך אותו לצבא מקצועי, לא צבא עבדים ששותה כסף ע"י סחיטה באיומים.
שירות לאומי זה רעיון יפה כל עוד הוא נעשה בהתנדבות. ברגע שהוא הופך לחובה מדובר בעבדות כמו בצבא, ואפילו בלי התירוץ הקלוש של "בטחון". אגב, מלצר שעובד מגיל 18 עד 21 נושא בטל גדול הרבה יותר מ-80% מהחיילים ו"התרומה למדינה" שלו גדולה מכל אותם חיילים ובני השירות הלאומי ביחד.
nadavs
אני רק יכול לצחוק מהשטויות שלך.
עד שיש משהו יחסית רציני צוחקים מזה?
nadavs
אני רק יכול לצחוק מהשטויות שלך.
אני רק יכול לצחוק מהשטויות שלך.
צודק מאוד הלוואי והיו מקצרים את השרות ובכלל הצבא היה מרצון כמו בארה"ב
זה יקרה מיד אחרי שחדי קרן יגיעו לגן החיות התנ"כי.
nadavs