לילה טוב לכולם!
שבוע נהדר עבר עלינו. החל מיום השואה, דרך בוחן בתרמודינמיקה ועד לכיף הגדול של דוד הנחלאווי. על יום השואה וזוועות טובת הכלל כבר נכתב כאן, ובאחד במאי אפילו צויין יום זיכרון לקורבנות הסוציאליזם (שגם יהודי אירופה נרצחו בגללו). ביום שני יצויין יום הזיכרון לעריקי צה”ל שיסגור את השבוע הנורא הזה ולאחריו יחלו ההכנות לאירוע החשוב הבא: יום הסטודנט (מי שהמשפט האחרון קצת צרם לו מוזמן לקרוא את התחקירים של אישתון על 2011, 2012 ו-2013. בשנים של מלחמה הוא כמובן רלוונטי פחות בצורה משמעותית).
אבל לפני כן, קצת מהנעשה בטכניון. אחרי פסח, שהיה הפסקה מרעננת מהלימודים, החלה תקופת בחני האמצע. הבוחן הראשון (תרמודינמיקה של חומרים) התקיים בשבוע שעבר והיה (אני חושב לפחות) בסדר. אמנם היתה שאלה אחת טיפה מציקה, אבל לדעתי הצלחתי להמציא שם כמה דברים שהצילו אותי מהתסבוכת הזאת.
יום לאחר הבוחן קיבלנו מייל נוזף מהמתרגל. המייל עצמו היה על פתרון הבוחן שפורסם באתר הקורס, אבל המתרגל החליט להוסיף קצת מגע אישי והודיע לכל מי שהתקשה בבוחן ש”זה הזמן להתעורר!”. עיון קצר בפתרון (של אחרים, אני לא מסתכל בפתרונות לפני פרסום ציונים) גילה שגם המתרגל צריך להתעורר מכיוון שהפתרון היה מלא שגיאות. כמיטב המסורת, היו תלונות על הבוחן ועל שאלות קשות מדי (והתלוננו באופן מפתיע דווקא על הקלה יותר). השבוע נראה מה יצא מכל העסק הזה.
בנוסף, השבוע, מיד אחרי יום העצמאות, נהנה מבוחן בפיזיקה קוונטית. מכיוון שעד עכשיו מדובר בקורס בסינית מדוברת למתקדמים, מטרת הבוחן תהיה לבחון מי מבין הכי הרבה מידע מדף הנוסחאות שהוא הכין. אם יהיה מזל, השאלות יהיו מובנות ואולי יהיה ניתן להסיק משהו מדף הנוסחאות או מהזיכרון כדי להשתמש בו בשאלות. זה הולך להיות לא קל. ערבי ימי רביעי אף פעם לא קלים.
ישנן שתי סיבות לכך שערבי יום רביעי קשים: הראשונה היא ההשכמה המוקדמת (מתחילים בשמונה וחצי) והשניה היא הבאולינג. לכל מי שמגחך, מדובר על שעה וחצי של זריקת כדורים במשקל כמה קילוגרמים במקום ללא מזגן. עם זאת, חלה התקדמות משמעותית בתוצאות, כאשר השיא הנוכחי (מלפני שבועיים) עומד על 148 נקודות למשחק אחד. עכשיו רק צריך לראות איך משיגים תוצאה כזאת כל פעם בשביל הטורניר הסופי.
ובמקום אחר, רחוק מהטכניון, היו עסוקים השבוע, כמו כל שבוע, בהריסת התדמית של צה”ל. מכיוון שעדיין לא הפנימו פה שצבא זר בלב אוכלוסיה אזרחית (ועוד אחד כזה שמגביל את תנועת האזרחים) לרוב לא מתקבל בפרחים ובתשואות, כל מי שראה את הסרטון של דוד הנחלאווי והתגובה המגומגמת של דובר צה”ל נכנס מיד למצב הגנה וצעקות “הילד התגרה בו קודם!”.
קודם כל, ודאי שהילד התגרה בו. למה בדיוק ציפו במצב כזה, שהילד יביא לו פיצה? שנית, אם דובר צה”ל היה מודיע שאותו דוד מהנח”ל הודח מתפקידו מכיוון שהוא חייל אלים שפגע במפקדיו וחבריו לגדוד, כל הסיפור הזה היה נגמר מהר מאוד ולא היה מתפתח מיני-מרד שוודאי יוביל לאינספור דיונים בנושא מגבלות חופש הביטוי בצה”ל, הגבלות על הרשתות החברתיות והמגבלות של כל הכלים האלה בהינתן העובדה שמדובר בצבא עבדים. את הבעיה המקורית, חיילים בתפקידי שיטור אוכלוסיה אזרחית עויינת, לא יפתרו. זה מסובך מדי.
צה”ל, בתפקידו גם כאחת הרשויות הביורוקרטיות הנוראיות בישראל (בתחרות קשה מאוד עם השוד המאורגן תחת השם “ביטוח לאומי”), מתעלל לא רק בחיילים שהתגייסו אלא גם בכאלה שהוא פטר משירות. דביר-חורף חזן, אזרח ישראל ותושב צ’כיה, היה אמור להתגייס לפני כעשר או אחת עשרה שנים. לאחר שנמצא על ידי הצבא לא כשיר לשירות החליט לבצע שנת שירות בעל”ם ותוך כדי השירות הזה לנסות להתנדב לצה”ל. לאחר מספר ועדות רפואיות בהן נדחתה בקשתו החליט לעזוב את הארץ. אז נזכר בו צה”ל והחליט שהוא כן צריך להתגייס אחרי שכבר התמקם בצ’כיה.
אחרי בקשות, דרישות, תחינות ושימוש בעורכי דין פטר אותו צה”ל משירות החובה, אבל לא שכח את העריקות, כך שצו מאסר עומד בפני דביר כאשר ירצה לחזור לארץ. דביר אמנם לא מתכנן לחזור לארץ, אבל דרכונו עומד לפוג ולפי החוקים בצ’כיה הוא לא יוכל להמשיך לעבוד שם ויאלץ לחזור לארץ. מכיוון שדביר מבוקש על עבירה פלילית, לא ניתן להאריך לו את הדרכון אלא להנפיק לו דרכון זמני בלבד שאומר טיסה בכיוון אחד, לכלא.
מעניין עוד כמה זמן ימשיכו להאכיל אותנו עם הלוקש של גיוס החובה, אחת מהפגיעות האנושות ביותר באזרחי ישראל. משעבדים אותנו לשלוש שנים, מכניסים אותנו לסיטואציות אבסורדיות או לחילופין מונעים מאיתנו עבודה וחיים נורמליים במקום אחר תחת איומי מאסר. למי שטוען שהצבא הזה מוסרי יש כנראה הגדרה מאוד מעוותת של מוסר.
זהו זה לשבוע שהיה. השבוע הקרוב הולך להיות קצר עם יום מתיש ותקווה לכך שאוכל להגיע הביתה בזמן מחר בערב, באולינג ובוחן ביום רביעי ותלונות על הבוחן ביום חמישי. לפנק, לפנק, לפנק.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
"אחרי בקשות, דרישות, תחינות ושימוש בעורכי דין פטר אותו צה"ל משירות החובה, אבל לא שכח את העריקות, כך שצו מאסר עומד בפני דביר כאשר ירצה לחזור לארץ. דביר אמנם לא מתכנן לחזור לארץ, אבל דרכונו עומד לפוג ולפי החוקים בצ’כיה הוא לא יוכל להמשיך לעבוד שם ויאלץ לחזור לארץ. מכיוון שדביר מבוקש על עבירה פלילית, לא ניתן להאריך לו את הדרכון אלא להנפיק לו דרכון זמני בלבד שאומר טיסה בכיוון אחד, לכלא."
לא ייאמן שזה נכון. בצורה כלשהי. גם אם זה נכון; אין שום סיכוי שבתי המשפט בישראל מטומטמים לפחות כמו הצבא,
אלא אם כן השופט שרוצה קידום: הפנים שהוא קודם שכיר ולא קודם שופט.
הוא יכול לנסות להוציא דרכון מקומי.