עודף ביטחון תזונתי

צהריים טובים לכולם!

בעוד כמה שעות, אחרי שעות של צילומי כתבות על אנשים שמכינים אוכל או טסים לחו”ל, יתכנסו כחמישה וחצי מיליון אנשים לקריאת סיפור בארמית בזמן שהם שומעים בעיקר “אוכל, אוכל”. לאחר מכן, כל אותם אנשים שטרחו בימים האחרונים על הכנת עשרים טון תפוחי אדמה יטרחו כמה ימים על שטיפת הכלים ואכילת תפוחי האדמה האלה עד יום שני הבא.

וכבכל שנה, בשבוע שלפני פסח נזכר משרד ממשלתי כלשהו לפרסם דו”ח איום ונורא על מצב העוני בישראל שמוביל באופן אוטומטי לראיון עם אנשים בני 85 שאין להם אוכל. השנה, כדי לא לשעמם יותר מדי, יש חידוש: חוסר ביטחון תזונתי. מכיוון שבישראל מוות מרעב הוא תופעה לא קיימת וכל אדם שזקוק לעזרה יכול לקבל אותה (בעיקר בתחום המזון), ויתרו על מושגי “עוני” או “רעב” ועלו שלב אחד למעלה: “חוסר בטחון תזונתי”.

את הסקר לגבי חוסר הביטחון התזונתי ערכו, כמיטב המסורת בסקרים של מדעי החברה, בצורה מדעית ומבוקרת: בטלפון, ללא אפשרות לאמת את הנתונים ועם שאלות מוטות. אחרי הכל, אם גוף אובייקטיבי יבדוק את מצב העוני והרעב בישראל, הוא עלול לגלות שהמצב פה לא חמור יותר ממקסיקו (מישהו באמת קונה את זה?) ושבסך הכל המצב לא רע, ולחסרי המזל שבינינו אפשר לעזור די בקלות מכיוון שלא מדובר על מיליון וחצי אנשים.

מי שרוצה לעבור על השאלון המופלא של הביטוח הלאומי (הגוף האובייקטיבי ביותר בעולם בנושא העוני בישראל) מוזמן, והוא יגלה שם שחוסר ביטחון תזונתי אומר שאני רוצה סטייק אבל במקרר יש עוף, או שאין לי זמן לקניות, או שאני חושב שהארוחות שלי לא מאוזנות (עם או בלי הכשרה בנושא, מדובר פה על תחושות ולא על עובדות) ושאר סיטואציות בהן רציתי לאכול אבל לא יכולתי (לדוגמה, הייתי באמצע שיעור בהסתברות). זהו חוסר ביטחון תזונתי בישראל.

בנוסף לחוסר ביטחון תזונתי, בישראל קיים גם חוסר ביטחון קולנועי. כל מי שניסה אי פעם להזמין כרטיס לקולנוע באינטרנט נתקל בעמלה (הדי מציקה) שהם גובים עבור השירות הזה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, איש עסקים ידוע שמכיר את ענף הקולנוע לעומקו, החליט לשים סוף לעניין הזה והציע חוק לפיו אסור לגבות עמלה, ולכרטיס צריך להיות מחיר ברור ללא תוספות.

רוזנטל כנראה שכח (משום מה תמיד שוכחים את החלק הזה בחוקים האידיוטיים) שמנהלי בתי הקולנוע הם לא אידיוטים, ומכיוון שהם לא מעוניינים לשלם קנסות על שם רוזנטל הם ביטלו את העמלה והעלו את מחירי הכרטיסים בשיעור העמלה. כל אדם עם הבנה כלכלית של כיתה ח’ היה יכול להגיד שזה מה שיקרה, אבל שיכורי הכוח בכנסת חסינים להיגיון ובטוחים שיש להם אצבעות קסמים שניתן להרים בכנסת ולשנות דרכן את המציאות, חוקי הטבע והתנהגות האדם.

כשראה רוזנטל שהמהלך האידיוטי שלו נכשל, הוא עבר לחליפה של האיומים, קרא לבתי הקולנוע קרטל ופרסם בפייסבוק פוסט שקורא להחרמת בתי הקולנוע. כשהעירו לו אנשים שזה מה שהיה צריך להיעשות מלכתחילה מכיוון שלא ניתן לנצח את הכלכלה על ידי חוקים, הוא ביצע את המהלך ההגון ביותר וחסם אותם. כנראה שאין מה לצפות מאדם שתשובתו לשאלה “למה צריך את רשות השידור?” ענה “אנחנו לא שואלים אותך”. הוא הדיקטטור והוא קובע.

גם משה כחלון, השר “החברתי”, זה שלא חושב מהראש, הצטרף השבוע לחגיגה והודיע שהוא מתכוון לרוץ בבחירות הבאות. לאיש אין עדיין מצע (להגיד “חברתי” זה לא מצע), אין לו מפלגה ובעצם אין לו שום דבר, אבל בידיעות אחרונות כבר מריצים אותו ומנבאים לו עשרה מנדטים (כמו יאיר לפיד לפני שנתיים). לפי ויקיפדיה, האיש לא ניהל מעולם שום עסק, ולכן הוא הופך למועמד “חברתי” מושלם. אין לו מושג איך הדברים האלה עובדים, אבל יש לו מושג איך לדבר עם אנשים ולחייך יפה למצלמה. עם הדחיפה של ידיעות אחרונות והפופוליזם שמשתולל בכנסת, כחלון יגיע לבחירות הבאות עם עודף ביטחון חברתי ויזכה ביותר מחצי המנדט שמגיע לו, וכך כולנו נוכל להינות מעוד כמה שנים חברתיות בהן מעמדו של מסלול הטיסות היוצאות בנתב”ג יתחזק.

ולסיום, אתמול יצא טריילר לסרט שאמור לצאת עוד כחודשיים ולתאר את השירות של חלק נכבד מאוד מחיילי צה”ל. הסרט נקרא “אפס ביחסי אנוש” והטריילר שלו נראה מבטיח במיוחד. סוף סוף סרט מדוייק על הצבא.

חג שמח!

יום טוב.

שלכם,

nadavs