על רע וטוב

צהריים טובים לכולם!

בשבוע שעבר הייתי בלונה-פארק בתל אביב. אם אתם תוהים למה הסכמתי לשלם כדי להיכנס למקום הזה, אתם יכולים להירגע: בזכות קשרים עם האנשים הנכונים הוזמנתי לשם על מנת להינות מהפארק כשהוא סגור לאירוע, ועוד זכיתי לקבל אוכל (שהיה חם שעה לפני שקיבלתי אותו). הפארק עצמו לא השתנה יותר מדי מהפעם האחרונה שהייתי בו (אי שם ב-2003), מה שהשתנה הוא הפרספקטיבה. פעם הייתי בטוח שמדובר במקום ענק. ביום חמישי האחרון התברר שזה מקום קטן במיוחד, בטח בהשוואה לפארקים הענקיים בחו”ל.

גם רמת התחזוקה של המתקנים לא התקדמה יותר מדי מאז שהייתי בכיתה ז’, והם עדיין חורקים בצורה מטרידה ביותר (ולמרות הכל, המתקן המסוכן ביותר באיזור הוא רכבת ישראל). האנקונדה, רכבת הרים שעליתי על ארבע כמותה בסיקס פלאגס בארצות הברית, עשתה לי כאב ראש נוראי. מכיוון שאין עוד מתקנים ראויים לציון במקום הזה, הביקור הסתיים אחרי שלוש וחצי שעות שכללו בעיקר אכילה, שתיה וישיבה על ספסלים ברחבי הפארק.

אחרי שיצאנו מהפארק הזה עברנו לקניון איילון כדי לראות סרט. בסיום הסרט, כשאנחנו כבר עייפים ורוצים להגיע הביתה, נתקענו ביציאה ברמזור הארוך ביותר בעולם. לדעתי עמדנו שם בערך שמונה דקות מיותרות לחלוטין ללא שום סיבה. לבסוף, כשכבר קרה הנס והצלחנו לצאת משם, החליטו נהגי תל אביב שהם מנסים להתנקש בי. בישראל, כידוע, אדם שמאותת למעבר נתיב אומר בעצם “סעו מהר לפני שאני נכנס לנתיב”. כשזה קורה בלילה וקשה יותר להעריך מרחקים, זה עלול להיגמר בחריקת בלמים של האידיוט שלא הבין את הרמז ובריחה שלי מהאידיוט בחזרה לנתיב הקודם. גם בהמשך הנסיעה החליטו נהגים שזה רעיון מצויין לעצור באמצע צמתים, להאט בכביש החוף ללא סיבה נראית לעין ובאופן כללי לנסות לגרום לתאונה בכל מחיר.

ובנושא אחר, יוני שטבון, האיש והנעליים, התגייס אתמול בלילה למשימה החשובה על התנגחות בפושעים הגדולים ביותר שהתגלו בישראל לאחרונה, קרן מור ויהודה לוי. שטבון חושש מעליה בלגיטימציה של שימוש בקנאביס ומשתמש בטיעונים לוגיים של ילד בכיתה ג’ (“לעשן, להתמסטל, לברוח מהחיים, לא להתמודד זה לא טוב, כן זה פשוט לא טוב”) כדי להצדיק את העמדה הפושעת שלו. לצערו הרב, הוא ככל הנראה בצד המפסיד. החלק החושב בציבור הישראלי, זה שעבר את השלב המנטלי של “אני נגד לגליזציה כי זה לא חוקי”, כבר רואה שלתעמולה נגד השימוש בסמים אין שום אחיזה במציאות וניתן להחיל אותה על אלכוהול, טבק והמבורגרים בלי לשנות אפילו את הטקסט. בשתי מדינות בארה”ב מכירת קנאביס חוקית לחלוטין, וככל הנראה בשנים הקרובות יצטרפו מדינות נוספות בארה”ב ומחוצה לה. בישראל כנראה ימשיכו הדיקטטורים ועוזריהם לחשוב שהציבור מורכב מאנשים שאין להם שום זכות על גופם, וכמיטב המסורת מסוממי ישראל יהיו בין האחרונים שיזכו למנוחה מהפופוליסטים בירושלים. אבל זה יגיע בסוף, כי יש גבול גם לדיקטטורה.

ולסיום, בטכניון כבר מתכוננים לחופשת פסח. לשבוע הזה קיבלנו שיעורי בית רק בקורס אחד במקום בשלושה והמרצים כבר מתכננים את בחני האמצע. בנוסף, אתמול גיליתי מה קורה כשבאים לשיעור בפיזיקה קוונטית אחרי חמש שעות שינה בלבד (ישנים בשיעור), לשמחתי, השיעור כלל בעיקר הקראת שירים בנושא ולא הכיל יותר מדי מידע משמעותי שיהיה דרוש לעתיד, ובמקרה הכי גרוע אוכל להסתכל במחברת בתקווה שהכתב שלי מאתמול קריא.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

1 מחשבות על “על רע וטוב”

  1. תגיד, מר "זה-מצחיק-לעבור-שטיפת-מוח-כי-התעמולה-חוסכת-כאבי-ראש":
    אם היו מעפעפים לך למה זה פשוט לא יעבוד לקבל ריגוש מרכבות הרים, כי הריגוש היחיד שמותר לך לקבל בחיים הוא אך ורק מהשאכטה הבאה בכלל, ורק מהקרטל שמוכר לתישקורת בפרט:
    האם אז הייתה מזדרז לקנות מייד את הדבר המצחיק הראשון שמכרו לך, או עושה לי העתק-הדבק חוסך כאב ראש?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה