ערב טוב לכולם!
היום, כמו שיודע כל סטודנט בטכניון, נחגג יום הפאי. ביום הזה נערכות תחרויות שינון הספרות של פאי, אכילת פאי וחגיגות יום ההולדת של אלברט איינשטיין. בשנה הבאה יהיו חגיגות גדולות אפילו יותר, אבל עד שנת 15926 לא יהיה שחזור של תאריך הפאי הטוב ביותר שהיה עד היום, בשנת 1592. כדי לציין את האירוע, עמד השבוע האחרון בסימן איינשטיין וכדורים.
הכדורים התחילו ביום רביעי, עם שיעור הבאולינג הראשון בו השתתפתי. לאחר שניסיונותי למצוא שותף לנסיעה (כדי לוודא שלא אלך לאיבוד) לא צלחו, מצאתי הוראות באינטרנט וניסיתי לעקוב אחריהן. כמיטב המסורת פספסתי הפניה, אבל למזלי מאחורי היה סטודנט אחר עם מדבקה של הטכניון. כשראיתי שהוא פונה, ביצעתי מיד פניית פרסה ואיכשהו מצאתי את המקום (מסתבר שמחביאים אותו ממש טוב).
השיעור עצמו היה מעניין מאוד. המדריך ממש מנסה ללמד אותנו לשחק (לא בהצלחה יתרה נכון ליום רביעי האחרון), והתברר שהוא גם אדם טוב. מכיוון שפספסתי שיעור אחד, חשבתי שאאלץ לבצע שיעור השלמה, ככל הנראה אצל מאמן שידרוש ממני לרוץ מהטכניון לבתי הזיקוק ובחזרה. למזלי, מדריך הבאולינג התברר כאדם נהדר וויתר לי על ההשלמה הזאת (בתנאי שלא אפספס עוד שיעורים כמובן). לאחר הבשורה המשמחת הזאת עברנו לשחק שני משחקים, וכבר בזריקה הראשונה הבנו שהמחשב מזייף בצורה נוראית עם נקודות על כדורים שהתגלגלו בתעלה וספיירים חינם גם אם מפילים רק שמונה פינים. לצערי, גם הזיופים האלה לא עזרו יותר מדי לתוצאה המחרידה איתה סיימתי את המשחקים. מזל שיש עוד שלושה חודשים לשפר את המצב.
לאחר השיעור עברתי לשיעור בכימיה אורגנית (או כימיה ארגונית. למרצה יש הרבה רעיונות לניהול הגז והממשלה) שלאחריו המרצה שלי לפיזיקה סטטיסטית ותרמית הרצה על איינשטיין וקבועים חשובים ביקום. יום לאחר מכן, בתרגול של אותו קורס, למדנו איך לחשב נפח ושטח פנים של כדור מכל מימד שהוא (אין לי מושג מה זה אומר מעבר ל-3 מימדים, אבל שיהיה). באורח פלא, בכל הגדלים האלה הופיע המספר פאי. כנראה שאי אפשר להיפטר ממנו.
ובנושא אחר לגמרי, מספר אנשי שמאל איבדו את השפיות לחלוטין השבוע. ב”שלום עכשיו” הפיקו את הסרטון הצבוע והמביך הזה שאין שום דרך לתאר אותו מלבד יריה עצמית ברגל. אמנם כבר ב-2011 היה ניתן להבחין שאיציק שמולי הוא דמגוג, אבל בסרטון משתתפים כמה אנשים רציניים יותר שעושים נזק לעצמם ולמטרה שהם רוצים לקדם. חבל שאנשים בוחרים בדרך שאותה הם היו משמיצים בקול רם במידה והיא היתה מופנית כנגדם.
מלבד הדמגוג שמולי, קיבלנו השבוע עוד הצגה משונה לגמרי, והפעם מכיוון “יש עתיד”. לא מדובר על המילים “שוויון בנטל” המשמשות לתיאור חוק שאין בו שוויון בשום צורה, אלא על הסטטוס של חברת הכנסת הקצת ביזארית עדי קול. בסטטוס נאמר שהגברת קול לא תומכת בחוק המשילות, אבל היא תצביע בעדו כי היא בעצם מצביעה בעד יאיר לפיד. לחבר כנסת אין הרבה דרכים לומר “אני פה כי האיש הזה הושיב אותי בכיסא”, והיא בהחלט מצאה את הדרך להגיד את זה.
ולסיום, החוק עם השם המשונה “שוויון בנטל” עבר ביום רביעי ומיד הוציא מחוריהם את כל מנהיגי הישיבות שהבינו שקלף המיקוח החזק שלהם נעלם ותלמידי הישיבות יהיו חופשיים לצאת לעבוד. עד שחובת הגיוס תתחיל, משוחררי הישיבות כבר יספיקו לטעום את החופש ובתקווה יסרבו לשטות של שירות צבאי מיותר (ויובילו לדיון רציני הרבה יותר בביטול גיוס החובה).
יום פאי שמח!
יום טוב.
שלכם,
nadavs