ערב טוב לכולם!
שבוע נהדר של חופש עבר. אמנם ביום חמישי היה מבחן, אבל המבחן שלפניו היה בחמישי הקודם, כך שיכולתי לקחת כמה ימי הפסקה מהלימודים ולהשקיע בדברים חשובים אחרים, כמו צפיה בסדרות חינם לרגל יום ההולדת התשיעי ל-VOD של הוט. למרות השמחה הגדולה הזו, ביום ראשון נקראתי שוב לאתר הפקולטה למתמטיקה לצורך חזרה על בעיות קושי, בעיות דיריכלה, בעיות לפלס, בעיות נוימן ובעיות של שאר מתמטיקאים אירופאים אחרים שכתבו משוואה קטנה לפני 200 שנה ומאז ועד היום סטודנטים ברחבי העולם עובדים במרץ על פתרונן על מנת להגיע לגביע הקדוש – פתרון של משוואה דיפרנציאלית חלקית.
מכיוון שהחלטתי שלא להיות חבר בקבוצות של קורסים הסמסטר הזה, שותפי לשיעורי הבית ולמעבדות פירט עבורי כל מיני הנחיות שמסר המרצה האחראי בקורס בשיעור ההשלמה שהוא העביר. מסתבר שהן היו מיותרות לחלוטין, מלבד האפשרות לדלג על סוג מסויים של בעיות (וטוב שכך, הן היו תיאורטיות מדי ומיותרות במבחן).
בסופו של דבר ביום חמישי בחמישה לתשע נאספו תעודות הסטודנט וחולקו טפסי המבחן, ובשעה שתי דקות לתשע קיבלנו את האישור להתחיל. המבחן נפתח עם שאלה משיעורי הבית, המשיך עם שאלה עם פתרון קצת ארוך, לאחר מכן עבר לשאלה שדרשה קצת יותר טכניקה, משם לשאלה האחרונה שדי ברור שמי שכתב אותה הוא המרצה שלי (היא הכילה את המספר האהוב עליו, 17, בסעיף שאפשר לפתור בצורה סימפטית עם הסבר או בצורה לא סימפטית עם מחשב, אבל לא היה מחשב במבחן) ולבסוף נחתם עם החלק החשוב ביותר – דף נוסחאות.
בסך הכל היה מדובר במבחן סביר לחלוטין שבחן אותנו על היכולת לפתור שאלות שניתקל בהן (בפיזיקה, ככל הנראה) ולא על תיאוריה מתמטית שנורא מעניינת את המרצים למתמטיקה, אבל התועלת שלה נמצאת בעיקר בהבנה שלנו את שיטת הפתרון ולא הרבה מעבר לכך.
בסופו של דבר, בשעה עשרה לשתיים עשרה, הגשתי את המבחן האחרון במתמטיקה בסגירת מעגל נהדרת – בדיוק שנה לאחר המבחן הראשון במתמטיקה, בדיוק אותו מרצה. עכשיו נותר רק המבחן האחרון – מכניקה אנליטית.
ובהמשך לשבוע שעבר, השבוע פורסמו הציונים במבחן בגלים. מסתבר שהמרצה פספס את היעד שלו בגדול – הוא דיבר על ממוצע שמונים וקיבל ממוצע שישים. מאוחר יותר התברר לי שהעניין נובע מבדיקת מבחן קטלנית והורדת נקודות חסרת פרופורציה. מקריאה של הפתרון למבחן, נראה לי שדווקא יצאתי מאוד בזול מהשחיטה הלא כשרה שנעשתה שם. בעקבות העניין הזה מתגבשת תלונה קולקטיבית למרצה שככל הנראה יגיד “ממממ” ויתעלם ממנה לחלוטין.
ובנושא אחר, השבוע החליטה סתיו שפיר שהגיע הזמן להתעלל בכל שוכרי הדירות בארץ והציעה חוק שמפקח על שכר הדירה ומטיל הגבלות דרקוניות לחלוטין על בעלי דירות. אם החוק המטומטם הזה בטעות יעבור (וזה אפשרי), כדאי מאוד שאמצא דרך לחזור למעונות עד אז, אחרת שכר הדירה שאשלם יעלה בטירוף ובעל הבית יעשה לי את המוות. את חברת הכנסת שפיר כל העניין הזה לא מעניין במיוחד, כי עם משכורת של 30 אלף ש”ח אפשר לשכור דירה בשדרות רוטשילד ועוד ישאר מספיק כסף כדי לקנות אוהל טוב לקיץ. שאר הישראלים, שיאלצו להתמודד עם מחירי דירות מאמירים (ובניגוד למה שאמרה תמר זנדברג, מחירי הדירות נקבעים בדיוק כמו מחירי העגבניות בשוק), ימשיכו להאשים את הניאו-ליברלים (מה זה?) ובעלי הדירות ה”חזירים” ואולי בטעות יצטרפו לשפיר בחגיגת הקיץ הבאה (במקום לקרוא לה להתפטר מהכנסת).
ולסיום, אתמול, בזמן שחזרתי הביתה בלילה (טעות גדולה לצאת ב-14 בפברואר, לא יקרה שוב) עברתי בכביש נידח וצדדי על מנת לתדלק. באחת הפניות סינוור אותי שוטר כדי שאעצור בצד. לאחר שנבדק הרישיון שלי והתברר שהוא לא מזוייף (למרות שבעוד חודש וקצת יפוג תוקפו), שאל אותי השוטר אם שתיתי. לאחר שאמרתי לא, הוא החליט שכדאי לבדוק את העניין וערך לי את בדיקת הנשיפה הראשונה שלי. כפרס על הצטיינותי בבדיקה, קיבלתי את קשית הנשיפה במתנה. לפי המקום הנטוש בו עמדו השוטרים, הם ביצעו, להערכתי, עוד שתי בדיקות במשך הלילה.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
להבא תגיד לו שכן,
תצטלם איתו סלפי,
ושהייתה מת להיות שוטר; אבל אתה לא רוצה מדים מלאים בקיא.
הבדיקה תהפך למעניינת יותר.