איומים רציניים

לילה טוב לכולם!

שלשום, בהפגנת החרדים, עלה איום אדיר לכותרות. איום שיכול לחסל קריירות, לאמלל את חייהם של מיליוני אנשים ולהדיר את שנתם של מיליונים אחרים. השלטים היו חד משמעיים – ביטול גזירת הגיוס, או שהם יעזבו אותנו למדינות אחרות בהן שומרים יותר טוב על כבודה של התורה.

מדובר פה במקרה חד משמעי של שיווק כושל ואיום סרק. האיום הזה כמובן לא עושה רושם על אף אחד, באותה מידה שאיומיהם של שאר “ישראלים אמיתיים שתורמים למדינה” מטעם עצמם (הם תמיד שירתו בקרבי, היו קצינים, למדו ונקרעים ברגע זה ממש תחת עול המשכנתא אחרי שהתחתנו בעלות של 300 אלף ש”ח) לא ממש מזיזים לאף אחד. האוכלוסיה הישראלית גדלה, ההגירה אמנם מופנית יותר החוצה מפנימה, אבל ההפרש בין היורדים לעולים מצטמצם לכיוון האפס ובאופן כללי אף אחד לא אוהב סחיטה באיומים (תשלמו לי או שאני הולך). מהסיבה הזאת אף אחד לא מתרשם מאיומיהם הריקים של החרדים. התגובה המתבקשת יותר בעניין הזה היא אחת מקלאסיקות הפייסבוק של שר האוצר. בתגובה לאיום, כל מה שיש להגיד בנושא הוא “טוב, ביי”.

לצערי, בממשלת ישראל עדיין מנסים להרחיב את אחת העוולות הגדולות ביותר בישראל, גיוס החובה. הגישה הרווחת בישראל היא שאסור לצאת פראייר, ו”דפקו אותי, עכשיו תורך”, כלומר במקום לקרוא לביטול גיוס החובה של החילונים, קוראים להחלת גיוס החובה גם על החרדים בכל מיני נימוקים שכולם רגשיים ואין בינהם אפילו אחד שיש לו קשר קלוש לביטחון. אפקט הנוסטלגיה החזק שפועל על הצבא בישראל גורם לאנשים לזכור בעיקר את ה”חוויה” בשירות הצבאי ולשכוח שזו אותה חוויה שחוו בעבר השחורים בארה”ב (אבל מוגבלת בזמן ועם קצת פחות אלימות פיזית).

לשמחתי, החרדים כנראה לא יגויסו. בעידן בו צה”ל מנסה לקצץ בכוח האדם המיותר, קשה לראות איך אפשר לדחוף לו עוד כוח אדם מיותר ויקר. אם רוצים שהחרדים יעבדו, צריך לבטל את האיום בגיוס ובכלא צבאי. מחקרים מוכיחים שאנשים נוטים לצאת לעבודה אם לא מאיימים עליהם שילכו לכלא במידה ויצאו לעבוד.

ובנושא אחר לגמרי, ביום שני הגיעו תוצאות האסון ההסתברותי של יום שלישי שעבר. התברר שעשרות התרגילים והפתרונות למבחנים של 2005-2009 עשו את שלהם, ובאורח פלא הצלחתי לענות על כל השאלות האמריקאיות ורוב השאלות הפתוחות, כאשר על הסעיף הבעייתי בשאלות הפתוחות (שלא הצלחתי לענות עליו) ענו רק חמישית מהסטודנטים (כלומר אלה שהסתכלו במחברת לפני המבחן), ועל כן התכנסה ועדת מומחים שכללה את המרצה האחראי (וזהו, נדמה לי) והחליטה פה אחד לתת פקטור של שבע נקודות, כך שציון המבחן הממוצע יהיה 58 וציון הקורס הממוצע יהיה 61. בעקבות המאורע, נקבע לי ציון סופי של 98 (ציון המבחן לא ידוע). בזאת נגמרה הסאגה של אחד הקורסים הגרועים ביותר שעברתי בטכניון.

ביום ראשון התקיים המבחן על מתמטיקאים צרפתים, סליחה, על פונקציות מרוכבות. המבחן לא היה נורא במיוחד, אך עם זאת אחת השאלות הפתוחות היתה די מעצבנת. ביום חמישי בשתיים וחצי התקבל אימייל מהמרצה האחראי שהציונים הוזנו ובנוסף נכתב “ניתן להגיד שדי שיחקתם אותה הפעם” (הוא כמובן לא כתב מה הממוצע, כי הוא כנראה רצה שננחש). מכיוון שמדובר במערכת הציונים המופלאה של הטכניון, התוצאה התבררה רק בשתיים בלילה והתגלה שהיא היתה מוצלחת ביותר.

כמה שעות לפני כן, בתשע בבוקר ביום חמישי, התקיים המבחן בגלים. הקורס הזה היה משונה מתחילתו ועד סופו, עם סילבוס לא ברור, חוסר חפיפה בין התרגולים להרצאות ובלבול גדול באופן כללי. המבחן לא היה שונה בהרבה. השאלה הראשונה, כמו שהבטיח המרצה, היתה “שאלת הפקטור”: שאלה שמי שלא יודע לענות עליה כנראה היה במילואים מאוקטובר עד המבחן. השאלה השניה היתה שאלת “מה???” (הכינוי ניתן בעקבות התגובה ההגיונית ביותר למראה השאלה הזאת). השאלה השלישית היתה סבירה, אבל עם מתמטיקה די מציקה ומתישה. העיקר שבסופו של דבר, בתשובה האחרונה והחשובה, יצא משהו הגיוני פחות או יותר מבחינה פיזיקלית. אני מקווה שיבינו את תחינתי מבין הדפים ואת הנסיון שלי לא לרצוח את המתמטיקה בדרך להגעה לתשובה סבירה יותר או פחות. תמיד מותר לקוות.

המבחן הבא יערך ביום חמישי, והפעם: משוואות דיפרנציאליות חלקיות. השם אמנם דומה לקורס מסמסטר קודם (משוואות דיפרנציאליות רגילות), אבל בקורס הנוכחי משתמשים בהרבה יותר דפים.

ולסיום, לפני מספר שבועות נמסר לי בטקס רב רושם (כלומר באימייל) שהנהלת המעונות בטכניון החליטה שעלי ללכת יותר ברגל ולמצוא לעצמי מקום חלופי לגור בו. לאחר שהערעור שהגשתי הועבר למגרסה, התחלתי במסע חיפוש דירה באיזור הטכניון. בסופו של דבר נמצאה דירה שכוללת רק אלפיים מדרגות ושותף יחיד, והיום נחתם החוזה שיאפשר לי לגור בה עד סוף אוגוסט בתנאי שלא אהרוס את הדירה. עכשיו נותר רק לבדוק מהי הדרך המהירה ביותר להגיע לטכניון: ברגל או ברכב. עם בעיות החניה הקשות שיש למוסד הזה, יכול להיות שמדובר בתיקו.

יום טוב.

שלכם,

nadavs